קרבן העדה על תלמוד ירושלמי כתובות· רבי דוד פרנקל
פרק ו · הלכה ו
מתני' למה שראוי להנתן לה. עישור נכסים:
אם השיא. האב בחייו את הבת הראשונה:
יינתן וכו'. בין שהוא עישור בין שהוא פחות בין שהוא יותר:
גמ' כיני מתני'. כן צריך להיות במתני' ה"ג יינתן לשניי' כדרך שנתן לראשונה דברי ר"י וחכ"א פעמים שאדם משיא וכו' וכ"ה בתוספתא. וה"פ חכמים לא השיבו פעמים שאדם עני והעשיר וכו' כדתנן במתני' משום דקשיא מכלל דר"י סבר אפי' עשיר והעני כדמעיקרא יהבינן לה הא לית ליה שהרי עני הוא אלא הכי קאמרי חכמים לרבי יהודה פעמים שאדם משיא בתו ונותן עליה מעות שבן זוגה אינו רוצה לישא בלא מעות ופעמים שימצא אדם החפץ בבתו ונותן מעות לאביה שישאנה לו:
מאן תנא. שנותנין לבת עישור נכסים:
ה"ג א"ל רב נחמן בשם ר"י עישור נכסים רבי היא דאמר הכי בפירוש כדתניא בתוספתא:
בעון קומי ר'. שאלו לפני ר':
ה"ג הרי שהיו עשר נקבות ובן אם נטלה וכו':
אין כן. כמו אם כן:
נוטלות תרין חולקין פרא ציבחר. הבנות כולן נוטלות שני שלישים פחות מעט שהן נוטלות ממאה ס"ה חלקים א' עשירית וחסר מן שני שלישים חלק א' וא' חומש בקירוב:
והבן נוטל. שליש אחד ומעט יותר דהיינו ל"ד חלקים וג' חומשים ממאה:
עד שמת הבן. ונפלה הירושה לפני הבנות:
השנייה נוטלת עישור נכסים. תחלה מהנכסים כמו שנטלה אחותה ואח"כ חולקות בשוה הנותר:
תמן. הראשונה נעלה עישור לפי שלא היה לה במה להתפרנס אבל זו שאפשר לה להתפרנס בחלק ירושתה כלומר השתא מגיע לה יותר מאלו נטלה מעיקרא עישור נכסים:
אין מן המשועבדין היא גובה. אם גבתה הראשונה עישור מנכסים שהיו משועבד להבן שהוא היורש ולה לא היה משועבד כלום כ"ש שתגבה זו מנכסים שמשועבדים לה ולאחותה לישנא אחרינא אם מן המשועבדים ששיעבדו אחים את הנכסים יפה כח הפרנסה לטרוף מן הלקוחות כ"ש שתטול זו מן הנכסים שהן בעין ופי' זה נראה עיקר דכן משמע בבבלי בפרקין:
ר"י. לשיטתו:
דמר. דאמר ר"ז ר"י לא גבה ממשעבדי לפרנסת הבנות דקסבר ר"י אין מוציאין ממשועבדים וכ"מ בבבלי הלכך אמר ר"י דשנייה אין לה עישור נכסים דליתא לק"ו דר"ח:
ה"ג מאן גבי ר"ח ור' אילא גבו וכ"ה בגיטין. וה"פ ר"ח לשיטתו דקסבר מוציאין ממשעבדי פרנסה הלכך אמר דיש לשנייה עישור נכסי מק"ו:
ר' יסא. הופקד אצלו הון של יתומים והיו שם יתומים שהיו צריכין פרנסה לנישואיהן:
אעיל עובדא. נכנס הדין הזה אם עישור נכסי ניתן גם ממטלטלים או דלמא ממקרקע דוקא לפני ר"א ולפני ר"ש בר יקים:
ואין רבותינו נוגעין בו. שמיבעיא להו פרנסה ממטלטלי או ממקרקע אנן האיך נעשה מעשה ליגבות ממטלטלי:
אר"י. אני אתן להן להיתומים פרנסה ממטלטלי ואם יגדלו היתומים ויערערו עלי אחזור להם משלי:
ה"ג ואין קמון יתמי וערערין אנא וכו' אפי' כן קמון ולא עררון. וה"פ ואפ"ה כשגדלו היתומים לא ערערי ובגיטין ואפי' כן קמון וערערון:
היך עבדין עובדין. הלכה למעשה כר"י או כר"ח וכן. יצא מעשה כר"ח:
כאלו הן חריבון. הא דתנן במתני' שמין את הנכסים היינו שרואין אותן כאלו הם חריבין ולא שמין השבח שעלה עליהם דהשבח דמיא למטלטלי אי נמי השבח ששבחו אחר כך אין שמין: