אור ברסלב

קרבן העדה על תלמוד ירושלמי כתובות· רבי דוד פרנקל

פרק א · הלכה ה

הלכה ד

מתני' האוכל אצל חמיו ביהודה. כשהיו עושים סעודת אירוסין בבית אבי הכלה ביהודה היו נוהגים שהארוס מתייחד עם ארוסתו כדי שיהא לבו גס בה לפיכך כשנישאת אח"כ אין לו טענת בתולין:

אלמנת כהנים. אלמנת בת כהן:

היו גובין לבתול'. בת כהן שנשאת לכהן:

גמ' שכן מסורת. לאומות:

איסטרטייס. הגמון:

עוד היא נגררת. לעולם היא נגררת אחר בעלה שאין אשה מוצאת קורת רוח אלא מבעלה הראשון:

ופריך מ"מ. היא נבעלת מההגמון ומאי מהני שנגררת אחר בעלה מ"מ נאסרה לבעלה בבעילת ההגמון:

ומשני אנוסה היא. כיון שנגררת אחר בעלה בעילת ההגמון באונס היא ואנוסה לישראל שריא:

ופריך כהנות מה היו עושות. שהרי אשת כהן שנאנסה אסורה לבעלה:

ומשני מטמינות היו. הכהנות שלא ירגישו בהן שנשואות הן:

ופריך ויטמינו אף בנות ישראל. כלומר אשת ישראל שלא יבעלו להגמון דאע"ג דאנוס' לישראל שריא איסורין מיהא איכא אם אפשר להשמט דדמיא לרצון:

ומשני קול יוצא. אם יטמינו כולן מתפרסם הדבר שמטמינות וישמע המלך וכהנות וישראלות יהיו נבעלין להגמון לפיכך תפסו במועט שלא לאסור הכהנות:

מה סימן היה להן. שיש כאן שמחה אחרי שהיו מטמינות:

קול מגרוס בעיר. של רחיים של גרוסות ידעו שמשת' נישואין שם:

אור הנר. ביום או בלילה נרות הרבה:

בברור חיל. שם מקום:

ה"ג שבוע הבן. ברית מילה וקרי שבוע בן על שם שהוא לסוף שבוע:

המנהג לא בטל. ועדיין מייחדין החתן עם הכלה קודם החופה ומדליקין נרות לשבוע הבן. נכנסה. לחופה כשהיתה מעוברת. מהחתן שנתייחד עמה בבית חמיו:

תני ולאלמנה. בת כהן כתבו מאתיים:

כסדר הזה. שיש לה מאתים:

מסתברא. הא דתנן במתני' ב"ד של כהנים היו גובין לבתולה ד' מאות זוז:

ששבטה גובה. שמפני כבוד שבטה שהן כהנים ראוי שתגבה ד' מאות זוז:

לא מסתיי'. לא סגי דעלתה לכהונה ואיך תאמר שתגבה יותר מאלו נשאת לישראל:

לא מסתבר'. אלא בהיפך:

דסליקא לכהונת'. ועולת עמו:

ובת כהן. לישראל לא תגב' דנחיתא מן כהונתא ואין לה חלק בכהונה עוד:

אחת זו ואחת זו. בין בת כהן לישראל בין בת ישראל לכהן לא תגבה יותר ממאתים שקנס קנסו בהן חכמים שיהא כל אחד מדבק בשבטו ובמשפחתו:

תוכן העניינים

קרבן העדה על תלמוד ירושלמי כתובות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה