קרבן העדה על תלמוד ירושלמי כתובות· רבי דוד פרנקל
פרק א · הלכה ה
מתני' האוכל אצל חמיו ביהודה. כשהיו עושים סעודת אירוסין בבית אבי הכלה ביהודה היו נוהגים שהארוס מתייחד עם ארוסתו כדי שיהא לבו גס בה לפיכך כשנישאת אח"כ אין לו טענת בתולין:
אלמנת כהנים. אלמנת בת כהן:
היו גובין לבתול'. בת כהן שנשאת לכהן:
גמ' שכן מסורת. לאומות:
איסטרטייס. הגמון:
עוד היא נגררת. לעולם היא נגררת אחר בעלה שאין אשה מוצאת קורת רוח אלא מבעלה הראשון:
ופריך מ"מ. היא נבעלת מההגמון ומאי מהני שנגררת אחר בעלה מ"מ נאסרה לבעלה בבעילת ההגמון:
ומשני אנוסה היא. כיון שנגררת אחר בעלה בעילת ההגמון באונס היא ואנוסה לישראל שריא:
ופריך כהנות מה היו עושות. שהרי אשת כהן שנאנסה אסורה לבעלה:
ומשני מטמינות היו. הכהנות שלא ירגישו בהן שנשואות הן:
ופריך ויטמינו אף בנות ישראל. כלומר אשת ישראל שלא יבעלו להגמון דאע"ג דאנוס' לישראל שריא איסורין מיהא איכא אם אפשר להשמט דדמיא לרצון:
ומשני קול יוצא. אם יטמינו כולן מתפרסם הדבר שמטמינות וישמע המלך וכהנות וישראלות יהיו נבעלין להגמון לפיכך תפסו במועט שלא לאסור הכהנות:
מה סימן היה להן. שיש כאן שמחה אחרי שהיו מטמינות:
קול מגרוס בעיר. של רחיים של גרוסות ידעו שמשת' נישואין שם:
אור הנר. ביום או בלילה נרות הרבה:
בברור חיל. שם מקום:
ה"ג שבוע הבן. ברית מילה וקרי שבוע בן על שם שהוא לסוף שבוע:
המנהג לא בטל. ועדיין מייחדין החתן עם הכלה קודם החופה ומדליקין נרות לשבוע הבן. נכנסה. לחופה כשהיתה מעוברת. מהחתן שנתייחד עמה בבית חמיו:
תני ולאלמנה. בת כהן כתבו מאתיים:
כסדר הזה. שיש לה מאתים:
מסתברא. הא דתנן במתני' ב"ד של כהנים היו גובין לבתולה ד' מאות זוז:
ששבטה גובה. שמפני כבוד שבטה שהן כהנים ראוי שתגבה ד' מאות זוז:
לא מסתיי'. לא סגי דעלתה לכהונה ואיך תאמר שתגבה יותר מאלו נשאת לישראל:
לא מסתבר'. אלא בהיפך:
דסליקא לכהונת'. ועולת עמו:
ובת כהן. לישראל לא תגב' דנחיתא מן כהונתא ואין לה חלק בכהונה עוד:
אחת זו ואחת זו. בין בת כהן לישראל בין בת ישראל לכהן לא תגבה יותר ממאתים שקנס קנסו בהן חכמים שיהא כל אחד מדבק בשבטו ובמשפחתו: