קרבן העדה על תלמוד ירושלמי יומא· רבי דוד פרנקל
פרק ח · הלכה ז
והעולה על רוחכם. כלומר וקרבן עולה היא על רוחכם מה שאתם מחשבי' בלבבכ':
והעלה עולות מספר כולם. אולי חטאו בני בלבבם ש"מ שעולה מכפרת עליו הרהור הלב:
הפורק עול. הכופר בעיקר:
והמפר ברית. בשר מילה:
והמגלה פנים בתורה. בא על דברי תורה בגילוי עזות פנים כגון שדורש אגדות של דופי לא היה למשה לכתוב אלא ותמנע היתה פילגש וילך ראובן בימי קציר חטים:
מיסבור סבר ר' שיה"כ מכפר בלא תשובה. בתמיה דמדקאמר ר' שעל אלו ג' עבירות יוה"כ מכפר עם התשובה משמע דעל השאר לא בעי תשובה:
הא מיתה מכפרת בלא תשובה. ור' נמי ה"ק על כל עבירות שבתורה מיתה מכפרת חוץ וכו'. מאן תנינתה. מי תני להך ברייתא דמיתה מכפרת בלא תשובה ר' וכדפרישית:
הווי הדא וכו'. הרי הא דתנן במתני' מיתה ויוה"כ מכפרין עם התשוב' דלא כר' דלר' מיתה לא בעיא תשובה:
חלוקי כפרה. שחלוקין בכפרתן זה כך וזה כך:
ג' הם. שנחלקין שיש עבירה שהיא צריכה לזה ואינה צריכ' לזה אבל תשוב' אינה מן החלוקין שהיא צריכה לכולן:
שובו בנים שובבים. ארפא משובותיכם משמע מיד ארפא למדת שיש עבירה שמתכפרת בתשובה לבדה:
כי ביום הזה יכפר. למדת שיש עביר' שצריכה יה"כ:
ופקדתי בשבט פשעם. למדת שיש עביר' שצריכ' יסורין ומסתברא הקל לקל' והחמור לחמור':
מכפרין מחצה. שנאמר לטהר אתכם מכל חטאתיכם דקרא יתירה הוא אלא ה"ק כי ביום הזה יכפר עליכם על שאר עבירות ועל כריתות ומיתות ב"ד מהני לטהר במקצת דיכפר לשון קינוח הוא ומוחק החטא מכל וכל ולטהר במקצת משמע:
שנתחלל בו ש"ש. שחוטא ברבים וע"י כן מחטיא את הרבים:
הא למדנו שהמיתה ממרקת. גומרת הכפרה מדקאמר עד תמותון ותו לא:
זו. דתני לעיל ד' חלוקי כפרה הם דברי ר' לעזר וכו':
שעיר המשתלח מכפר. על הכל:
היום מכפר. יה"כ מכפר על הכל:
כיצד הוא מכפר. כלומר מאימתי הוא מכפר:
כל שהוא. מיד בכניסתו:
בסוף. היום הוא מכפר:
ה"ג מת מיד. בתחלתה יום:
איתתבת קומי ר"י. מהך בריית' על ר"ז דמפורש דיה"כ אינו מכפר עד שתחשך:
ואמר. ר' ירמיה תפרש להך ברייתא שהיה בדעתן להביא שעיר ואח"כ לא הביאו וע"כ אינו מכפר עד שתחשך שכל שיש שעיר אין יה"כ מכפר:
ר' יוסי בר' בון. פריך כיון שהקב"ה רואה את הנולד ויודע שלא יביאו שעיר היה לו לכפר מיד אי איתא לדר"ז:
ההן. האי מאן דחטא נגד חבירו צריך שיאמר לו בפירוש חטאתי לך ואם מקבל מחילה זו הרי טוב ואם לאו צריך להביא בנ"א ויפייסנו בפניהם:
יעשה שורה של אנשים. מפרש ישר לשון שורה:
אם יעשה כן. בין נתרצה לו חבירו בין לא נתרצה עליו הכתוב אומר פדה נפשו וגו' והוא סיפא דקרא ישר על אנשים:
מית. אם מת זה שחטא נגדו צריך לילך על קברו ולומר שם חטאתי לך:
א"צ. כלומר אינו ראוי שיתודה עליהן שנית ביה"כ הבא:
ה"ז זריז. בעבודת הבורא ונשכר שכל פעם ששב נחשב עליו למצוה בפ"ע:
בשונה באותה עבירה. ועשאה שנית זהו ודאי ככלב שב על קיאו:
אלא כשעשאן ונמחל לו.ויזכיר חסדי ה' ויהיה נזהר מלעבור עליה שנית:
עם חשיכה. לאחר שקיבל יה"כ ע"ע:
שכל היום כשר לוידוי. וכל המרב' בו להתודו' ה"ז משובח:
חטאתי ומירע עשיתי היינו שוגג:
ובדעת רעה הייתי עומד. היינו מזיד והיינו עון:
ובדרך רחוקה הייתי עומד. הם המרדים שעושה כאלו עומד רחוק מה':
מחול לי על פשעי. במאי דסיים פתח פשע עון וחטא:
צריך לפרוט את החטא. שחטא בשעת הוידוי:
מי גרם להם וכו'. לא הזכיר את העון אלא למעטו ולומר אתה גרמת להם שהרבית להם כסף וזהב וע"י כך עשו את העגל:
שאין חמור נוהק. שמח ומשתגע ומזיק אלא מתוך שיש לו סל של חרובין בצוארו שמתענג בהן:
וזרקתי עליכם מים טהורים. שהקב"ה מעורר לבן לתשובה:
וטהרתם מכל טומאותיכם. אח"כ ישראל מטהרים עצמן:
אטהר אתכם. ואח"כ הקב"ה מכפר להן על כל גילוליהם שלא התוודו עליהן כדי שיהיו טהורין לפניו:
הדרן עלך פרק יום הכפורים וסליקא לה מסכת יומא
סוף הספר