קרבן העדה על תלמוד ירושלמי יומא· רבי דוד פרנקל
פרק ו · הלכה א
מתני' במראה. שניהם לבנים או שניהם שחורים:
ויאמר אם של שם מת. הכי מפ' בגמרא:
והשני. אם של עזאזל מת ועכשיו יש כאן שנים לשם אחד שנשאר מזוג ראשון ואחד מזוג שני באחד יתכפר והשני ירעה ובגמ' מפרש איזה שני אם שני שבזוג שני אם שני שבזוג ראשון:
שאין חטאת ציבור מתה. דכי גמירי חטאת מתות ביחיד גמירי:
ימות המשתלח. דהא לא איתעבידה מצוה דדם וצריך להביא שעיר אחר ואי אפשר אלא בהגרלה וכיון דאית ליה בעלי חיים נידחין ימות המשתלח הראשון:
מת המשתלח. קודם מתן דמים ישפך הדם דכתיב יעמד חי לפני ה' לכפר עליו זקוק לעמוד חי עד שעה שנתכפר בשני ובלא הגרלה אי אפשר וזקוק לשניים וראשון ידחה דהכל מודים בשחוטין שנדחין:
גמ' כבשים. גבי תמידין כתיב שני כבשים בני שנה וכן גבי מצורע כתיב יקח שני כבשים:
שיהו שוין. בכל מה דאפשר:
צפרים. דכתיב גבי מצורע שתי צפרים חיות:
חצוצרות. דכתיב קח לך שתי חצוצרות כסף:
והא כתיב לא תטה משפט גר יתום. ואס"ד דבעינן שיהו שני בעלי דינים שוין א"כ לא מצינו שגר דן אלא עם חבירו גר אם כן למה לי קרא שלא יטה דין גר מהיכא תיתי להטות מפני שהוא גר הא שכנגדו נמי גר הוא:
ונאמר להלן שני. דכתיב וישארו שני אנשים במחנה:
אלא מפנייא. וקרא ועמדו שני אנשים בעדים משתעי דכתיב לעיל מיניה כי יקום עד חמס באיש וסמיך ליה ועמדו ואייתר שני לגזירה שוה:
הרי למדנו שאין האשה מעידה. כל שכן שאין האשה דנה דהא תנן כל הכשר לדון כשר להעיד ודבורה שדנה את ישראל היה על פי הדיבור:
שלא יהא אחד עומד ואחד יושב. שלא יראה חבירו שמכבדין אותו יותר ממנו ויסתתמו דבריו:
מעמיד לזה ומושיב לזה. ל"ג ליה לקמן בשבועות ולפי גירסתינו נראה דה"פ כשישבו שניהם אסור להעמיד אחד ולהושיב אחד ולעיל איירי כששניהם עומדים:
לבוש כשם שהוא לבוש. שלא תגרום לנו לישא לך פנים או יסתתמו דברי שכנגדך מפני חשיבותך ויאמר איך יאמינו בי ב"ד על אדם חשוב כזה:
כשהן מעידין עדותן. דכתיב ועמדו שני האנשים וסובר דבעדים משתעי קרא כדאמרי' לעיל:
אף הנידונין צריכין להיות עומדין. דהא ודאי בבעלי דינים נמי איירי דהא כתיב אשר להם הריב:
שווין בדמים. שנתן בעד שניהן בשוה ואן שוין בשבחן שהאחד משובח מחבירו:
אין השעירין כמצותן. דעיקר קפידא שיהו שוין בשבחן שהוא דבר שבגופן:
משובח בגופו. שהוא שמן ואין מראהו טוב או איפכא מראהו טוב ואינו שמן כל כך איזהו מהן קודם:
אביב קצור. גבי עומר כתיב אביב קלוי באש וגו' ותני אם נמצא תבואה קצורה שהיא אביב כלומר לחה ונמצא שעורים יבשי' שעדיין קמה ואינן קצורים אביב קצור קודם אף ע"ג שמצוה לקצור מ"מ כיון שזה שקצור משובח בגופו הוא קודם ש"מ משובח בגופו קודם:
כיני מתניתא. כן היא מתניתין שיאמר זה שעלה וכו' וכדפרישית במתני' ולא שיאמר אם של שם מת וכו':
איזה מהן קרב תחלה. אם של עזאזל מת איזה מן השנים העומדים לשם קרב שבזוג ראשון או שבזוג שני:
שני שבזוג שני. יקרב ושני שבזוג ראשון ירעה דקסבר ב"ח נידחין:
ועשהו חטאת בראשון. דהל"ל לחטאת ועשהו למה לי אלא לקבוע בראשון:
קבעו בתלייה שלא ידחה. כלומר אפי' הוא תלוי ועומד כגון שמת השני אפ"ה אינו נדחה:
שני שבזוג ראשון מהו שידחה.מי אמרינן כיון דאיכא עתה אחד לעזאזל וגם זה של שם שמזוג ראשון חזר ונרא' לא איכפת לן במיתת השני או דלמא כיון דלא נראה השני שבראשון אלא מפני השני שבזוג וכיון שמת השני אף הא' נדחה:
כ"ש. שלשיטת רב הוא בהיפך אם מת השני שבזוג הראשון שזה השני עומד תחתיו שהשני נדחה דהרי אמר זה יתקיים תחתיו:
ה"ג הגריל ג' זוגות ונתן מא' על הבדים וכו'. א"נ ה"פ הגריל ג' פעמים כגון שנשפך הדם לאחר שגמר מתנות שבפנים ולאחר שגמר מתנות שבהיכל:
את שהוא מכפר בו. אפי' מקנת כפרה משתלח שעיר שהגריל עמו:
ויש אדם מגריל למיתה משעה ראשונה. לר' יוחנן פריך דאמר שני שבזוג ראשון יקריב א"כ מגריל על השני מיד למיתה:
ולא אשכחנן. כה"ג לר"א לכ"ע:
דר"א אמר. בתמורה פ"ג תמורת אשם ואשם שמתו בעליו כולם ימותו ותמורת אשם היא כהפרישה משעה ראשונה למיתה:
הן דאת מקשי. הא דאת מקשה לר"י תיקשי לך אמתני' דתמורה ריש פ"ג:
ה"ג וולד חטאת ותמורת חטאת וחטאת שמתו בעליה ימותו:
וכי אדם מימר למיתה. דהא תמורת חטאת לכ"ע למיתה אזלא דהלל"מ היא ה' חטאות מתות: