קרבן העדה על תלמוד ירושלמי יומא· רבי דוד פרנקל
פרק ד · הלכה ד
מתני' בכל יום. כשחותה גחלים ממערכה שנייה של קטרת להכניס על מזבח הפנימי לקטרת שחרית וערבית:
חותה בשל כסף ומערה בשל זהב. ואינו חותה בשל זהב שחתיית גחלים שוחקת הכלי ומחסרו והתורה חסה על ממונן של ישראל:
והיום חותה בשל זהב. שלא להטריח על כה"ג לערות מכלי אל כלי:
כבדה. שהיה דופנה עבה:
והיום ארוכה. מפרש בגמרא:
גמ' כיי וכו'. הא דתנן במתני' בכל יום חותה בתוך של ד' קבין ומערה בתוך של ג' קבין אתיא כי האי דתנינן בתמיד נתפזרה לו קב גחלים היתירה:
מכבדה לאמה. סילון של מים העוברת בעזרה ויוצאה לנחל קדרון:
פסכתר. סיר של נחשת:
שלא לייגעו. כיון שכל עבודות יום הכיפורים אינן כשרות אלא בו:
אמה גמודה. אמה קצרה כדי שיתן ידו למטה מזרועו ותהא זרועו מסייעתו:
והיום היה בה נרתיק. סביב ידה של מחתה לאחוז בה שלא יכוה משום דכלי מתכות שחם מקצתו חם כולו ולפיכך היה צריך היום נרתק יותר משאר ימות השנה לפי ששהו הגחלים במחתה זמן מרובה עד לאחר שגמר כל המתנות ואח"כ הוציא אותה:
ופריך ואינו חוצץ. הנרתק הזה בין היד למחתה:
ומשני אר"י וכו'.קובעו להנרתק במסמורין וה"ל כגופו של מחתה:
טובוי דו בבייתיה. כלומר טוב הוא מי שיש לו ממנו בבית:
טובוי דו בלווייתיה. וטוב הוא למי שיש לו כשהוא מהלך בדרך והזהב הזה מלווהו ונ"מ למיבעי עליו רחמים י"מ ול"נ שהזהב הזה סגולתו שמטיב ומאיר עיניו של אדם לכך טוב הוא בבית וטוב הוא פשיטא להולך בדרך שדרך ממעט מאור עיניו של אדם:
שמכניסין אותו לאור. כלומר אע"פ שמצרפין אותו אינו נחסר ממנו כלום. ה"ג מעשה במנורה במקדש שהיתה יתירה על מנורה שעשה משה במדבר דינר זהב והכניסוה לכור פ' פעמים ולא חסר האש. ממשקלה כלום:
ופריך ויאות. בתמיה וכי כך הוא הא עינינו רואות כשנותנין זהב בכור באש הוא נחסר:
ומשני עד דלא יקום וכו'. כשעדיין לא קם הזהב על ברירותיה שלא נצרף כל צרכו נחסר ממנו אבל בשכבר נצרף כל צרכו לא חסר ממנו כלום אפי' מכניסין אותו לאש כמה פעמים:
שהיה מכסיף כל הזהבים שהיו שם. כשהחנות נפתח למכור אותו סוגרין שאר החנויות המוכרין שאר זהב:
ה"ג וכתיב ואת כל הבית צפה זהב ואת אמר הכין. וה"פ קשיין קראי אהדדי כאן קאמר כל הבית צפה זהב וכאן אמר בכסף לטוח קירות הבית:
אלא. לזהב קרא כסף שמכסיף את כל הזהב:
דומה לאש. שבוער בגפרית:
לשם. מקומו הוא נקרא. כדכתיב וזהב מאופז:
וטחים. את הזהב בבצק כדי שיאכלו אותו ודרך הנעמיות לבלוע המאכל בלא לעיסה. והן מצרפין את הזהב בזפק שלהן. דוקלטינס. מלך רומי היה:
משקל גורדינון. הוא דינר היוצא בגרד:
כיי. כי האי דתנינן תמן במסכת מדות פ"ג:
וגפן של זהב. שהיה עושה פירות של זהב: