קרבן העדה על תלמוד ירושלמי יומא· רבי דוד פרנקל
פרק ד · הלכה ב
מתני' לשון של זהורית. צמר צבוע אדום:
כנגד בית שלוחו. כנגד שער שהוציאוהו בו:
ולנשחט. היה קושר לשון של זהורית כנגד בית שחיטתו כלומר בצוארו והשתא לא אתי לאחלופי בשעיר המשתלח שזה בראשו וזה בצוארו ותרווייהו בשחר שעירים לא מיחלפי שבאחרים לא היה לשון של זהורית קשור:
גמ' של שעיר. משתלח דבעי חלוקה כדתנן לקמן מה היה עושה חציו קשור בקרניו וחציו קשור בסלע היה משקלו סלע:
ושל מצורע. דלא בעי חלוקה די לו בשקל:
ושל פרה. דבעי כובד ליפול אל תוך שריפת הפרה בעי' משקל ב' סלעים:
אית דמפקין לישנא כלומר יש אומרים בלשון אחר של פרה בי' זוזין והיינו הך דסלע ד' זוזין וב' סלעים ומחצה הן י' זוזין: