קרבן העדה על תלמוד ירושלמי יבמות· רבי דוד פרנקל
פרק יד · הלכה ב
שהשיאה אביה. בקטנותה עד שלא בגרה וקיבל קידושיה והוו קידושין גמורים אע"פ שהיא חרשת שעל דעת אביה נתקדשה ולא על דעתה יוציא בגט אפי' לאחר שגדלה ופקע כח האב היא בעצמה מקבלת את גיטה:
אף זו. פקחת שנתחרשה כיוצא בה:
רבי חנניה. הקשה לפני ר' הילא אהא דתנן א"ל לא דומה וכו' נראין הדברים פקחת שיכולה לצאת לדעת אף היא מתגרשת בעל כרחה שלא לדעת אבל החרשת שאין בה דעת לא תצא בע"כ וכדר"ז כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת וכל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת:
ולא עדות הוא. ר' הילא השיב לר"ח הא עדות העיד ר"י בן גודגדא וכל עדות הלכה ואף זו פקחת ונתחרשה כיוצא בו ולא שייך לומר נראין הדברים:
ומוסיפין על העדות. ר"ח השיב וכי מוסיפין על העדות דקס"ד ר"י בן גודגדא העיד זו שהיתה חרשת בשעה שהשיאה אביה וקמ"ל אע"פ שהשיאה אביה כיון שהיתה חרשת בשעת נישואין מוציאה בגט אבל פקחת ונתחרשה ליכא למילף מן העדות והדברים נראין דלא דמיא לפקחת שמתגרשת שלא לרצונה:
בפקחת שהשיאה אביה ונתחרשת. העיד ר"י בן גודגדא והא דא"ל אף זו כיוצא בו אע"ג דהיינו הך ועדיפא מינה הכי א"ל אף זו כיוצא בה כלומר ר"י העיד בכיוצא בו דהיינו בפקחת ונתחרשה:
ה"ג בקטנה חרשת שהשיאה אביה ונתחרשה. וכדפרישית במתני' ה"ג או לשתי אחיות. פקחות או לשתי אחיות אחת חרשת ואחת פקחת או שתי אחיות חרשות נשואות לשני אחין פקחין וכו':
גמ' לית כן על ראשה. הא דתנן הרי אלו פטורין וכו' לא שייך למיתני ארישא דמתני' דבסמוך דתנן שני אחין אחד חרש וא' פקח נשואין לשתי אחיות פקחות גם לא אסיפא דהך שני אחין א' חרש וא' פקח נשואין לשתי אחיות אחת חרשת ואחת פקחת שהחרש נשא חרשת והפקח פקחת דלעולם כשיבם חרש צריך להוציא אשתו בגט ואשת אחיו אסורה לעולם אבל שני אחין אחד חרש ואחד פקח נשואין לשתי אחיות אחת חרשת ואחת פקחת חרש לפקחת ופקח לחרשת בכגון זה שייך לומר שהן פטורות מן החליצה ומן היבום שהרי בשניהם אין זיקה גמורה ואתיין קידושין שאינן גמורי' ואפקעינ' לזיקה:
ה"ג הדא היא דתנינן דבתר דבתרה. כלומר סיפא דסיפא: