קרבן העדה על תלמוד ירושלמי יבמות· רבי דוד פרנקל
פרק יג · הלכה יא
לא פסל את הראשונה. שהרי ביאתן שוה ואי הראשונה קנוי' היא הרי היא אשתו וביאת האחרונה ביאת זנות ואי לאו קנוי' היא הרי שתיהן נכריות אצלו שלא היו קרויות לאחיו ומקיים את הראשונ' שלא נפסלה עליו אבל אחרונה לא דלמא קנויות הוו ומשבא על הראשונה קיימא הך עליה באיסו' שני בתי':
פסל את החרשת. דשמא קטנה קנוי' כולה וקנין החרשת משויירת וה"ל שני בתים:
ופריך אפי' לא בא על הקטנה פוסל את החרשת. דהא איכא לספוקי דלמא קטנה קנוי' לגמרי והחרשת קנוי' ומשויירת נמצא שהקטנה צריכה חליצה ואוסרת את החרשת ול"ל למיתני בא יבם על הקטנה וכו' ואפי' אם נאמר איפכא שהקטנה קנוי' ומשויירת והחרשת קנוי' ואינה קנוי' מ"מ הקטנה צריכה חליצה שמא אין החרשת קנוי' ואוסר החרשת שלא יאמרו שתי יבמות מבית א' אחת חולצ' וא' מתייבמת:
ומשני שאלו לא בא על הקטנה ומתה. היה היבם מותר בחרשת הנשארת לבדה אבל עכשיו שבא על הקטנה פסל את החרשת ליבום לעולם אע"פ שמתה דה"ל שתי יבמות הבאות מבית אחד: