קרבן העדה על תלמוד ירושלמי יבמות· רבי דוד פרנקל
פרק יג · הלכה ח
מתני' שתי יתומות. נכריות:
או חליצתה. לאחר שתגדיל:
וכן שתי חרשות. כלומר כשם ששתי קטנות ביאת אחת מהן פוטרת צרתה כך שתי חרשו' אבל חליצה ליכא למימר בחרשת דלאו בת חליצה היא:
קטנה וחרשת. אע"ג דשתיהן אין נשואיהן נשואין גמורי' מ"מ לא ידעינן בהי מינייהו ניחא ליה והי מינייהו חשובה אשתו טפי:
גמ' כקנינה של זו וכו'. כלו' שתי קטנות או שתי חרשו' קניניהן שוין הלכך ביאת אחת מהן פוטרת צרתה:
כיצד הוא עושה. קטנה וחרשת דתנן אין ביאת אחת מהן פוטרת צרתה וחרשת לאו בת חליצה היא דניפוק תרווייהו בחליצה ואי מייבם לחרשת וחליץ לקטנה משתגדיל מיפסלה חרשת דקם עליה בלא יבנה דהא קודם חליצת הקטנה לא פקעה זיקה שאין ביאת החרשת חזקה כל כך דנימא דאין אחריה כלום:
כונס את החרשת ומוציאה בגט. כשיחלוץ לקטנה דחליצתה פוסלת':
ה"ג והקטנה תמתין עד שתגדיל ותחלוץ:
מיד. למה תמתין עד שתגדיל תחלוץ מיד בקטנותה:
ומשני לית יכיל. אי אפשר שתחלוץ מיד משום הא דאר"מ קטנה אינה חולצת ולא מתייבמת עד שתגדיל שמא תימצא איילונית ואינה פוטרת צרתה שאין לאחיו בה קנין:
ה"ג שמא תימצא איילונית א"ר הילא מפני תקנתה. דאי אמרת לא יכנוס את החרשת ותפטור בגט אין לה תקנה לעולם ונשואי חרשת דרבנן לפיכך הקילו בה:
מהו מפני תקנתה. הלא יש לה תקנה אחרת טובה הימנה:
ה"ג כמה דתימ' תמן יחלוץ צד הקנוי שבה ויפטור צרתה אף הכא יחלוץ צד הקנוי שבקטנה ויכני' החרשת. וה"פ כי היכי דאמרינן בשתי קטנות ביאתה או חליצתה פוטרת צרתה ומטעמא דשניהן שוין בקנין ה"נ קטנה וחרשת שניהן שוין דקנוי' ומשויירת ונימא שיחלוץ לקטנה לפטו' קנינה ויכניס החרש':
לא מצינו שתי יבמות. הבאות מבית אחד שתהא אחת נפטר' בחליצה והשניי' מתייבמת:
ופריך ומצינו וכו'. כלומר הא אף לפי תקנתך נמי קשיא והיכן מצינו שתי יבמות הבאות מבית אחד שאחת חולצת ואחת יוצאת בגט דאמרת הקטנה חולצת והחרשת יוצאת בגט:
א"ל. הרי תנינן כיוצא בה לעיל פר"ג מאמר לזו וחלץ לזו הראשונה צריכה גט הרי גט וחליצה לשתי יבמות הבאות מבית אחד: