קרבן העדה על תלמוד ירושלמי יבמות· רבי דוד פרנקל
פרק יב · הלכה ו
מתני' עצה ההוגנת לו. בגמרא מפרש:
בתלמידים. היושבים שם לפני רבן בשעת החליצה:
גמ' אין הוה סב. אם היה היבם זקן אומרים לה זקן זה למה לך אם היתה זקנה אומרים לו זקנה זו למה לך:
היא טליתא. אם היא ילדה והוא זקן אומרים ליה היא ילדה והיא מבזית אותך ואם הוא ילד והיא זקנה אומרים לה ילד זה למה לך והוא מבזה אותך:
כל המעכב. היבום שומעין לו לכפות השני לחלוץ:
היו שניהן רוצין. לייבם ואחד מהן זקן או זקנה מי מניחין אותן או דלמא חיישינן שמא אינן עושין לשם מצוה וקפגע באשת אח שלא במקום מצוה:
ה"ג אפי' לבר מאה. שנים נמי אין מעכבין את היבום:
מי מרדף אחר מי. דקיי"ל התובע הולך אחר הנתבע אם היבם במקום אחר מיבעיא ליה אם היבמה צריכה לילך אחר היבם שהיא תובעת כתובתה או דלמא היבם צריך לילך אחר היבמה שהוא תובע נכסי אחיו:
ועלתה יבמתו השערה. משמע שהיא תובעת אותו א"כ צריכה היא לילך אבתריה:
כד שמע ר"י. להא דר"ל אמר יפה למדני ר"ל שהקרא משמע כדבריו:
וקרייה מעכבת. אהא דתנן במתני' מצות חליצה היא אומרת מאן וכו' פריך וכי קרייה מעכבת הא ארשב"י לעיל בפרקין כל שראוי לקרייה אין הקרייה מעכבת:
ומשני א"ר מנא וכו' שהוא אומר על הסדר. והיינו דתנן מצות חליצה שתהא כסדר הזה:
ובלחוד. הא דאמרי' שיאמר על הסדר מפרש ובלבד שלא תאמר מאן יבמי להקים לא אבה יבמי לאחיו שם בישראל דמשמע שאין רצונו להקים לא אבה יבמי אלא לעשות לאחיו שם בישראל א"נ אע"פ שאין בו שינוי משמעות כיון שהפך הדברים מעכבת:
ה"ג חפצתי לא לקחתה אלא מאן וכו':
תמן אמרין. בבבל המנהג לכתוב נוסח גט חליצה:
קרבת. באה לפנינו יבמה פלונית וחלצה נעל מעל רגלו הימיני וירקה לפנינו רוק הנראה על הארץ ואמרה ככה וכו':
אפי' הפריחתו הרוח. שהעביר הרוק ולא נפל לארץ לפני היבם והב"ד:
רקה. היבמה דם ולא רוק:
סימוניא. שם מקום ואנשי מקום ההוא באו לפני ר' וא"ל רצונינו שתתן לנו אדם אחד שהוא דרשן ודיין וראוי להיות חזן ומלמד תינוקות ולעשות לנו כל צרכינו ונתן להם לוי בר סיסי:
ולא אגיבון. לא השיב להם דבר:
רקקה דם. עוד שאלו יבמה שרקקה דם מהו ולא השיבון:
אמרין. שמא אינו בעל הלכות אלא בעל הגדה נשאל ליה דברי אגדה ושאלו ממנו דברי אגדה:
ה"ג שאלין דאגדה:
אמת למה רשום. דאמת משמע כתב מפורש ומובן לכל ורשום משמע סימנא בעלמא:
אתון.באו לגבי ר' וא"ל וכי על אדם כזה בקשנו ממך:
בר נש. אדם שכמותי גדול בתורה נתתי לכם עד שלא נתחתם ג"ד רשום. שאפשר להתבטל ע"י תפילה:
א"ל ולמה לא. השבת להם:
וטפח רוחי עלי. גבה רוחי ושכחתי:
אם נבלת. שלא ידעת להשיב בדברי תורה למה בהתנשא לפי שהיית מתנשא עצמך ואם זמות שחשבת להתגאות בדברי תורה סוף שתשים יד לפה שלא יהיה בידך להשיב:
עד שיהיו שניהן מתכוונין. לפטור זה מזו בחליצה זו ואיך אמרת שכזה חליצתה כשרה:
והיא נותנת לך מאה מנה. אע"ג דלא יהבה ליה חליצתה כשרה דכל תנאי שאינו כתנאי בני גד ובני ראובן אינו תנאי זהו שאפשר להתנות ע"י שליח כמו שעשה משה את יהושע שליח לתת להם ארץ גלעד אבל חליצה שאי אפשר לעשות ע"י שליח אין תנאי מועיל בה:
אם אמר על מנת. מחוייבת ליתן דע"מ לא בעי תנאי כפול ולא שאר דברים שהיו בתנאי בני גד ובני ראובן:
ועבד כרשב"ל. שא"ל חלוץ לה והיא ניתרת לך לאחר זמן:
חזר וכפה. לחלוץ לה שניה דאסירא ליה מדרבנן ולא מעגנינן לה:
להנשא לו. כלפי היבם אמר כן:
א"ל. אם יבואו משה ושמואל לא יתירו לך שתשאנה מעתה תן לה חליצה אחרת:
וקרא עלוי. היבם קרא עליה דר"ח:
כמשנה הראשונה. שאמרו מצות יבום קודמת למצות חליצה:
כמשנה האחרונה. שאמרו מצות חליצה קודמת למצות יבום כדתנן בבכורות פרק ב':
על ידי שפגם דבר אחד בתורה. שלא בנה בית אחיו:
ויקרא בהם שמי. כתיב בברכת יעקב למנשה ואפרים:
אף כאן שבח. שקיים מצות חליצה:
הדרן עלך פרק מצות חליצה