אור ברסלב

קרבן העדה על תלמוד ירושלמי יבמות· רבי דוד פרנקל

פרק יב · הלכה ד

הלכה ג

מתני' החרש שנחלץ חליצתה פסולה. שאין חליצת החרש כלום לפוטרה במקום אח כשר:

והחרשת שחלצה חליצתה פסולה. היא עצמה אינה נפטרת בחליצה ואין לה תקנה אלא בייבום ואם רצה להוציאה אחר כך יוציאה בגט:

גמ' שאינן יכולין לומר. דחרש שדברו בו חכמים בכל מקום שאינו לא שומע ולא מדבר הלכך חרש וחרשת לאו בני חליצה נינהו שאינן יכולים לדבר וכתיב ביבם ועמד ואמר וביבמה וענתה ואמרה:

ופריך וקרייה מעכבת. בתמיה הא לכולא עלמא אין הקריאה מעכבת כדתנן לעיל במתני' ולמה תהא חליצת החרש פסולה:

ושאינו ראוי לקרייה. כגון אלם ואלמת:

תמן תנינן. בריש חגיגה:

בראייה. ליראות פנים בעזרה אי נמי להביא קרבן ראייה:

ופריך עד כדון. עד כאן לא שמעינן דפטור מראייה אלא מדבר ואינו שומע דכתיב למען ישמעון והאי לאו בר שמיעה ולאו בר לימוד הוא אלא שומע ואינו מדבר דבר שמיעה ובר לימוד הוא מנ"ל דפטור:

ה"ג למען ילמדון ולמען ילמדון וכ"ה בחגיגה. וה"פ ה"מ למכתב למען ילמדון וכתיב בוי"ו ולמען ילמדון למידרש שילמדו הם אחרים וכיון שאינו מדבר אינו בכלל הזה:

הדא אמרה. זאת אומרת דכללים דתני ר' במתני' לאו דוקא ואין למדין מהם:

דתנינן תמן. פ"ק דתרומות:

חרש המדבר ואינו שומע לא יתרום. ואם תרם תרומתו תרומה חרש שדברו בו חכמים בכל מקום שאינו לא שומע ולא מדבר:

וסברינן מימר. ואנן סברנו לומר דחרש דתנן במתני' דחגיגה איירי בשומע ואינו מדבר או מדבר ואינו שומע כמו שלמדנו מקרא ש"מ דכללא דר' לאו דוקא:

ותנינן. כלומר משנתינו נמי דייקא כר' יונה דאין למדין מן הכללות כדמסיק:

ואר"י שאינן יכולין לומר ואמר ואמרה. הרי אפי' שומע ואינו מדבר חרש הוא:

מה בין קטן מה בין קטנה. דקטן חליצתה פסולה אפי' בדיעבד וקטנה בדיעבד חליצתה כשרה:

א"ל איש כתוב בפרשה. ככה יעשה לאיש:

ר' מנא אמר לה. להא דמסיק דמתני' דר"מ היא משמיה דנפשיה ור"י בריה דר"ח אמרה לה משמיה דר' יונה:

דר"מ היא. הא דתנן קטנה לא תחלוץ אתיא כר"מ דמקיש אשה לאיש מיהו מדרבנן הוא וכיון דמדאורייתא חולצת הלכך בדיעבד חליצתה כשרה:

תוכן העניינים

קרבן העדה על תלמוד ירושלמי יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה