קרבן העדה על תלמוד ירושלמי יבמות· רבי דוד פרנקל
פרק טז · הלכה ה
מתני' אפי' שמע מן הנשים. שאין מתכוונות להעיד יכול לילך ולהעיד להשיא את אשתו:
הרי אנו הולכים לספוד ולקבור את איש פלוני. וניכרין הדברים שלא אמרו כך דרך שחוק כדרך התינוקות אלא הספד ממש:
גמ' מייבבתו. בתוך שאר מתים:
מקמנטריסי המלך. ממוני המלך להרוגי חייבי מיתה אם שמע ממנו שמת איש פלוני או שנהרג:
אין משיאין את אשתו. די"ל שמתפארים בזה שעשו דין ומשפט אע"ג שלא נהרג עדיין אלא יוצא לידון:
ה"ג אין משיאין את אשתו מב"ד של ישראל מת פלוני משיאין את אשתו. וה"פ אם שמע שבב"ד של ישראל מת פלוני מיתת עצמו כגון שלקה ושנה שמכניסין אותו לכיפה ומת שם או שנהרג באחת מארבע מיתות ב"ד:
ה"ג אבד פלוני נתרי פלוני אינו בעולם. וה"פ אמר אחד סתם אבד פלוני או נתרי פלוני או שאמר פלוני אינו בעולם אין משיאין את אשתו:
ה"ג אבד פלוני אני אומר אבד רבך מן עלמא. שמת האיש המגדלו ומפרנסו דרך בני אדם לומר על איש שנאבדה פרנסתו אבד מן העולם ל"א נאבד רבו מן העולם שהיה מחזיקו ומדריכו בדרך ישרה:
נתרי פלוני. משמע שקפץ ממקומו כמו לנתר בהן על הארץ:
אנא אומר אתרין פלוני מאכל פלוני. אני אומר שאכל מאכל שהאדם משתגע על ידו כמו שנמצא במדינות אלו מין ירק האוכלו קופץ ומנתר ממקום למקום א"נ אני אומר זרק פלוני מאכל פלוני:
אינו בעולם שאני אומר טפח רוחיה עליה. גבה רוח הוא ואין הדעת סובלתו והרי הוא כמי שאינו בעולם ל"א הוא גבר ענוותן והרי הוא כמי שאינו בעולם:
שקעה ספינתו בים. א"נ הא דאמר אינו בעולם לפי שראה ששקעה ספינתו בים ל"א מילתא באפי נפשא היא ומיבעיא ליה אם העיד ששקעה ספינתו בים אם משיאין את אשתו:
ופשיט אתיא כהא דאמר רבא וכו' מעשה באבא בר סימי ששקעה ספינתו בים. ספינה שלו היתה והעיד אחד ששקעה ספינתו בים דמשמע ספינה שהיה בתוכו ואח"כ נתוודע שספינתו שקעה אבל הוא לא היה בתוכה וה"נ כן הוא ואין משיאין אשה ע"פ עדות זה ועי' בבבלי ר"פ האשה שלום:
כל שמזכירין לו אשה. שמדברין עמו מן האשה העגונה:
כל ששואלין אותו. אי אתה יודע פלוני הכן הוא ומשיב ה"ז מתכוין ל"א כל ששואלין אותו על הנאבד והשיב ה"ז מתכוין אבל אם דיבורו עמו מן האשה אין זה מתכוין ולהקל בא רשב"ל:
ה"ג זכור ר' בשלשים וכמה זקנים שהיו. מתריסין נגד ר"ה בריבי למיעבד כהא דרשב"ל ולא רצה לעשות מעשה:
אין הלכה כריב"ב בישראל. דאמר בעינן עד שיהא מתכוין אלא אפי' אינו מתכוין נמי כשר:
ומיליהון דרבנן. דאמרי בסמוך עידי אשה א"צ דרישה וחקירה אמרין כן דאפי' אינו מתכוין כשר דאל"כ אמאי לא בעי דרישה וחקירה כשאר כל העדות:
ופריך מעשה באחד וכו'. משמע דבעי דרישה וחקירה:
ה"ג על האשה שתנשא:
ונתלה ביחור של זית. אחז בנוף של עץ זית ופשחו וכרתו משם דרך שבירה ועשהו מקל ורדף הגייס במקל שבידו וחזר אצלינו:
נומיתי לו. אמרתי לו משבחך אני שכחך כארי:
נומה לי. אמר לי יפה כיוונת שקראתי לי ארי שכך קורין אותי בעירי:
לאחר ימים חלה. יוחנן זה ומת עד כאן עדותו של העד:
ומשני או נימר. דלמא לעולם סובר ר"ט עידי מיתה א"צ דרישה וחקירה והא דשאל על שמו תרי זימני משום מה בכך אם בודקו קצת א"נ חשש כיון דיוחנן ויונתן שווין קצת במבטא אולי אין העד מקפיד להפכן:
אשכח תני. מצא ברייתא מפורשת שר"ט סובר עידי מיתה צריכין דרישה וחקירה ופליגי עליה חכמים: