אור ברסלב

קרבן העדה על תלמוד ירושלמי יבמות· רבי דוד פרנקל

פרק טו · הלכה י

הלכה ט

מתני' מת בעלי ואח"כ מת בני נאמנת. דכשיצאה בחזקת היתר לשוק יצאה שהיה לה בן השתא שאמרה מת בעלי ואח"כ מת בני נמי נאמנת שהפה שאסר הוא הפה שהתיר:

אינה נאמנת. להתייבם לו וחוששין לדבריה דלא תינשא לשוק דשויא נפשה חתיכה דאיסורא לעלמא ולא משתריא בלא חליצה:

ניתן לי בן. והיא יצאה מכאן בלא בן ובחזקת עתידה ליבם:

מת בני ואח"כ בעלי נאמנת. להתייבם דלא מפקא נפשה מחזקתה:

אינה נאמנת. להנשא לשוק בלא חליצה דכי הימנוה רבנן לאשה גבי בעלה משום דדייקא ומנסבא אבל לאפוקי נפשה מיבם לא הימנוה משום דזימנין סניא ליה וחוששין לדבריה דאפקא נפשה מיבם וחולצת ולא מתייבמת:

ניתן לי יבם. שילדה חמותה בן במדינת הים וכשיצאה בחזקת שאין לה יבם יצאה:

מת בעלי ואח"כ מת יבמי. דבתרווייהו קשריא נפשה לשוק נאמנת ומותרת לשוק כחזקתה הראשונה שהפה שאסר הוא הפה שהתיר:

גמ' מאן תנא חוששין לדבריה וחולצת. מדקתני לדבריה משמע לדבריה הוא דחוששין אבל לדברי צרתה אין חוששין בשום ענין להחמיר עליה והיינו כר"ט דאמר לעיל דאוכלת בתרומה ואינה חוששת לדברי הצרה:

הכא אוף ר"ע מודה. כיון שאם לא ניחוש לדברי הצרה ליכא עבירה כלל אבל בפלוגתא דר"ט ור"ע אלו לא ניחוש לדברי הצרה ואכלה בתרומ' איכא עביר':

מה בינה לקדמיתא. אמתני' קאי מ"ש רישא באומרת מת בעלי ואח"כ בני דנאמנת ובסיפא מת בני ואח"כ בעלי דאינה נאמנת:

ה"ג הן דתימר נאמנת כשיצתה מכלל היתר ליבם:

ברישא יצאה בחזקת היתר לשוק הלכך נאמנת משא"כ בסיפא וכדפרישית במתני' ה"ג מתני' אמרה כן שלא עשו זכרים כנקבות דתנינן ואין האיש נאמן לומר מת אחי שייבם את אשתו מפני שאין לה בנים הא יש לה בנים נאמן. וה"פ ממתני' איכא למידק דוקא חמש נשים אינן מעידות זא"ז מחמת שנאה אבל זכרים אינן נפסלים לעדות מחמת שנאה דדוקא לייבם אשת אחיו אינו נאמן להעידה דנוגע בעדות הוא אבל אם היה לאחיו בנים היה נאמן להעידה אע"ג דבן חמותה הוא ש"מ בת חמותה היא דאינה נאמנת אבל בן חמותה נאמן:

הדרן עלך פרק האשה שלום

תוכן העניינים

קרבן העדה על תלמוד ירושלמי יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה