קרבן העדה על תלמוד ירושלמי יבמות· רבי דוד פרנקל
פרק ט · הלכה ה
מתני' לא תאכל בתרומה. כדתנן לעיל פ' אלמנה העובר והיבם והאירוסין פוסלין ולא מאכילין:
לא יאכלו לא בתרומה ולא במעשר. בגמרא מפרש טעמא:
גמ' ולית היא גו בייתה. ארוסה איננה בבית בעלה הכהן:
ה"ג מעוברת מכהן ויליד בית אין כאן יליד בית שומרת יבם לכהן וכו'. וה"פ כתיב ויליד ביתו הם יאכלו בלחמו קרי ביה יאכילו ילוד מאכיל שאינו ילוד אינו מאכיל:
ולית היא גו בייתה. שומרת יבם עדיין אינה בביתו דהא מצי לחלוץ לה:
ובת כהן כי תהיה לאיש זר. היא בתרומת הקדשים לא תאכל והוי' לשון קידושין משמע:
פרט לשומרת יבם. שאינה שבה אל בית אביה כנעוריה דהא אגידא ביבם:
אתם וביתכם. במעשר ראשון כתיב:
אלא בכהן. כלומר בתרומה אבל במעשר מנ"ל:
ומשני כמה. דאמרינן התם בתרומה ילוד מאכיל וכו' אמרינן נמי כן במעשר דגילוי מלתא בעלמא הוא א"נ מדכתיב כי את מעשר בני ישראל אשר ירימו לה' תרומה איתקש מעשר לתרומה בכל עניניו:
ופריך ולא בת כהן כתיב. ומנ"ל למעט בת לוי:
ה"ג אר"י ובת אחת בת כהן וכו'. וה"פ וי"ו דובת כהן כי תהיה לאיש זר לרבויי אתי לבת לוי דאירוסין דישראל אוסרתה במעשר:
חוזרת לבית אביה. אם היא כנעוריה בלא בנים ואוכלת בתרומה:
ופריך ניחא. דבת לוי לכהן ובת כהן ללוי לא יאכלו בתרומה דצד כהונה שבהם גריעא מחמת האירוסין אלא במעשר יאכלו ממה נפשך כדמסיק:
כהנת היא תאכל. דאף כהנים מותרין במעשר ראשון:
כמ"ד אין נותנין מעשר לכהונה. אלא ללוים דוקא וזו לאו לויה גמורה היא ויטעו לומר שנותנין לה מעשר בשביל שהיא כהנת:
הוי הוא דאמר וכו'. מדקאמר מתני' אתיא כמ"ד אין נותנין ש"מ דר"י סובר נותנין מעשר אף לכהנים: