קרבן העדה על תלמוד ירושלמי יבמות· רבי דוד פרנקל
פרק ח · הלכה ה
לא פסלה. מן הכהונה שאין חליצתו חליצה:
בעילת זנות. שאסורה לו משום אשת אח שלא במקום מצוה:
גמ' הושיט ידו. למעי אמו וסירסו בעודו בפנים:
ד"ה אסור לבא בקהל. דה"ל כסריס אדם וכסריס חמה:
נותנין עליו חומרי סריס אדם וחומרי סריס חמה במחלוקת. כדפליגי ר"א ור"י במתני' דאיכא חומרא וקולא בכל אחד אם בעלה פסלה וגם בחליצה פסלה:
ופריך מחלפה שיטתיה דר"א. קשיא דר"א אדר"א:
ה"ג תמן הוא אומר הזכר כב"ה והכא את אמר הכין לא כי אלא סריס חמה חולץ וחולצין לאשתו. וה"פ בפ' יוצא דופן תנן בן עשרים שנה ולא הביא שתי שערות יביא ראיה שהוא בן עשרים והוא הסריס לא חולץ ולא מייבם וכו' דברי ב"ה בש"א בן י"ח רא"א הזכר כדברי ב"ה הרי דסובר ר"א סריס חמה אינו חולץ כב"ה והכא תנן דסובר ר"א סריס חמה חולץ:
לא אר"א. הזכר כדברי ב"ה אלא שאם הוא בן עשרים ה"ה סריס והוה גדול לכל עונשין שבתורה אבל לענין חליצה פליג אב"ה וסובר סריס חמה חולץ:
דו מתני'. והיינו דתנן במתני' בסיפא סתמא הסריס לא חולץ וכו' משמע בין סריס אדם בין סריס חמה והיינו כחכמים דסברי שאין חילוק בין סריס אדם ובין סריס חמה: