קרבן העדה על תלמוד ירושלמי יבמות· רבי דוד פרנקל
פרק ה · הלכה ג
מתני' נתן גט ועשה בה מאמר צריכה גט וחליצה. דגט דחי קצת ושייר קצת ומאמר קני שיורא דגט הלכך צריכה גט למאמרו וחליצה לזיקתו:
נתן גט ובעל. דגט דחי קצת וביאה שלאחריו ביאה פסולה היא צריכה גט לביאתו וחליצה לזיקתו:
גמ' ה"ג גט לביאתו וחליצה לזיקתו:
ביאה פסולה. כי הך דמתני' אינה פוטרת דאי פוטרת תו לא היתה צריכה אלא גט שכבר בטלה זיקתו:
ופריך איתא חמי. בוא וראה מ"ט חליצה דגריעא פוטרת וביאה דעדיפא מיניה דמצות יבום קודמת למצות חליצה למה אינה פוטרת:
ומשני חליצה ע"י שעיקרה פסולה. שעיקר מצוה הוא הייבם הלכך אפילו חליצה פסולה פוטרת משא"כ ביאה:
ופריך ולא תפטור וכו'. כלומר נהי דלא מהני ביאה פסולה להקל לפטור צרתה מ"מ לחומרא ניחוש לה:
וליידא מילה. ולאיזה דבר ניחוש לה לחומרא:
ומשני שאם בא אחר וקידש את הצרה. לאחר שבא היבם על חברתה ביאה פסולה נאמר שקידושין תופסין בהצרה וצריכה גט מהמקדש:
ה"ג כל יבמה שאין כולה לחוץ וכו'. שמותרת לזר לכתחלה:
לעולם היא בפנים. זקוקה היא ליבם עד שתצא כולה לחוץ: