קרבן העדה על תלמוד ירושלמי יבמות· רבי דוד פרנקל
פרק ג · הלכה י
מתני' זיקת שני יבמין. דכל זמן שלא כנסה זה עדיין זיקת ראשון עליה וניתוסף עליה זיקת שני בשביל המאמר וכשמת נותרו עליה זיקת שני יבמין:
רש"א וכו'. קסבר ר"ש מאמר או קונה לגמרי או אינו קונה כלל לכך מייבם לאיזו שירצה דאי מאמר קני אין עליה אלא זיקת השני ואי לא קני אין עליה אלא זיקת הראשון:
וחולץ לשנייה. דלא מפטרא חדא בביאת אידך דשמא לא קנה מאמר והן ב' יבמות הבאות משני בתים וייבומי תרווייהו לא דשמא קני מאמר והוו שני יבמות הבאות מבית אחד:
גמ' ופריך אלו שומרת יבם שנפלה לפני כמה יבמין. שעליה זיקת כולן אפ"ה מתייבמת ופריך לרבנן הך נמי אע"פ שיש עליה זיקת שני יבמין תתייבם:
לא אשת שני מתים. שיש עליה זיקת שני מתים וכתיב ומת אחד מהם יבמה יבא עליה:
ופריך שנייה למה אינה מתייבמת. שהרי אין עליה אלא זיקת מת אחד:
ומשני אר"ל. מתני' דר"מ היא:
כל שאין את. יכול ליבם אחת מהם אף צרתה אינה מתייבמת גזרה שמא יאמרו בית א' מקצתו בנוי ומקצתו חלוץ:
מני שמעה. ממני שמע תירוץ זה ואיקפד על שלא אמר דבר הלכה משמו:
מתני'. לקמן ס"פ האשה רבה אמרה כן דאיכא תנא דפליג:
ה"ג ומשהגדיל נשא אשה אחרת:
הכא את אומר חולצת. לתרווייהו:
והכא. ובמתני' דלקמן אמרינן ושנייה מתייבמת אע"ג שהיא צרה לאשה שיש עליה זיקת שני יבמין דביאת בן תשע כמאמר בגדול:
הא דאת אמר. אלא ודאי מתני' דהכא אתיא כר"מ דפליג אר"ש וסובר כל שאין את מייבמני אין את מייבם צרתי:
והן. והא דתנן התם ששנייה מתייבמת אתיא כרבנן דפליגי עליה דר"ש דלא גזרו צרה אטו בעלת מאמר דבעלת מאמר גופא גזרה אטו אשת שני מתים:
והוא שייבם ואח"כ חלץ. אר"ש קאי דאמר מייבם לאיזו שירצה וחולץ לשנייה דוקא מיבם תחלה אבל איפכא לא כדמסיק: