קרבן העדה על תלמוד ירושלמי יבמות· רבי דוד פרנקל
פרק ג · הלכה ח
וכנסה המגרש ומת. מותרת זו להתייבם שהרי עד שלא כנסה גירש את הראשונה שהיא ערוה ולא היתה צרתה מעולם:
וזהו שאמרו. בפ"ק נתגרשו העריות צרותיהן מותרות:
גמ' לא דומה איסור אחיות יבמות וכו'. כלומר איסור אחיות יבמות חמורות מאינן יבמות דאלו אינן יבמות מתה אשתו מותר באחותה ויבמות תנן במתני' אסור באחותה לעולם:
לא סוף דבר. לאו דוקא:
אלא אפי' כנס. אחד מהנשואין האחיות את הנכרית וגירש את אשתו הראשונה ואח"כ מת מותר האח השלישי לייבם את הנכרית ואף בזו תנינן אם מתו או נתגרשו וכו':
אף ר"ל. דאמר אפי' בטל הגורם האיסור במקומו כדפרישית לעיל בר"פ מודה כאן דמותר וכדמסיק ר' יוסה:
ויאות. שפיר קא"ר יודן:
שמא אין אשתו זקוקה ליבם. בתמיה ודאי דזקוקה ליבום ולא אמרי' כיון שכבר נאסרה על היבם שעה אחת דהיינו בשעה שהיה לו בנים תהא אסורה עליו עולמית:
תמן. התם בשהיה לו בנים ומתו מ"ט חייבת ביבום דלא קפיד קרא אלא אשעת מיתה אם יש לו בנים בשעת מיתה פטורה ואם לאו חייבת ביבום הכא נמי בעינן שתהא צרת אחות אשתו בשעת מיתת אחיו אבל אם גירש אחות אשתו קודם שמת צרתה שהיתה לבדה בשעת מיתה מתייבמת:
ה"ג והוא שתהא צרה בשעת מיתה: