קרבן העדה על תלמוד ירושלמי חגיגה· רבי דוד פרנקל
פרק א · הלכה ה
מתני' אוכלין מרובין. בני בית מרובין:
מביא שלמים מרובין. שלמי חגיגה רבים לפי האוכלים שיש לו:
ועולות מועטות. עולת ראייה:
גמ' וידו רחבה. כלומר שהוא וותרן ונדיב:
וידו מיעוט'. שהוא כילי וקמצן:
קורא אני עליו כברכת ה' וגו'. וצריך להביא שלמים מרובים:
איש פרט לקטן. דסד"א הואיל וחייב בראייה ליחייב בשמחה לכך איצטרך איש:
יצא. ידי חגיגה או דלמא כבר נקבע חגיגתו בה' סלעים וכל שלא הביא בה' סלעים לא יצא:
ולמה לא. כלומר מאי סלקא אדעתיך דלא יצא:
שמא לא נקבע. וכי אין נדרו נדר ואפ"ה אינו מביא אלא אשם בב' סלעים שכך הדין באשם שהשאר דינו כמותר האשם שהיא נדבה:
וכא נקבע. וה"נ נקבע בחמש ואם הביא בב' יצא והשאר כמותר חגיגה שקרב שלמי' א"נ בהיפך שבשניהם נקבע ואם לא קרב בחמש לא יצא: