קרבן העדה על תלמוד ירושלמי חגיגה· רבי דוד פרנקל
פרק א · הלכה ג
מתני' עולות במועד באות מן החולין. חסורי מחסרא וה"ק עולות נדרים ונדבות במועד באות בי"ט אינן באות ועולת ראייה באה אפילו בי"ט אע"ג דיש לה תשלומין כל ז' עיקר מצותה בי"ט הראשון וכשהיא באה אינה באה אלא מן החולין דדבר שבחובה היא אפילו יש לה בשר הרבה חייב להקריבה וכל דבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין ולא ממעות מעשר שני:
י"ט הראשון של פסח. ה"ה לשאר רגלים אלא נקט פסח לאשמועינן דדוקא חגיג' ט"ו אינה באה אלא מן החולין אבל חגיגת י"ד באה מן המעשר:
גמ' אילו בחול שמא אינו. מותר לו להביא בהמות חולין או מעות חולין עם מעשר שני:
וטופל למעשר. מחבר המעשר לחולין:
וכא. והכא ביום טוב נמי מותר לטפול מעשר לחולין:
נאמר כאן. בעצרת כתיב ועשית חג שבועות לה' מסת נדבת ידך:
אף. מסת האמור כאן אף מן המעשר:
נאמר כאן ביום טוב ושמחת:
ונאמר להלן. במעשר שני ושמחתם לפני ה':
ופריך ויביא כולם מן המעשר. ולמה אמרו ב"ה דלא שריא אלא לטפול ולתרווייהו פריך בין לריב"ח בין לרבי לעזר:
אחת עיקר. אותה שקיבל עם שאר אחיו א"כ משאת בנימין היתה עיקר שבשבילו נתן לכולם ושאר אחיו היו טפלים לו:
ה"ג והלא שלמי חגיגה כשלמי נדבה הן וכו'. וה"פ כיון דאף שלמי חגיגה הן כשלמי נדבה למה חיבר הכתוב שלמי חגיגה להנך פסוקי קרבנות י"ט דמסת בעצרת כתיב אלא ללמדך ששלמי חגיגה דוחין י"ט אף ע"ג דאין שאר נדרים ונדבות קריבין בי"ט: