קרבן העדה על תלמוד ירושלמי גיטין· רבי דוד פרנקל
פרק ט · הלכה ה
מתני' שני גיטין. שוין בשמותיהן:
הרי השני בטל. דלא ידעי' דמאן ניהו:
גמ' ה"ג כמה דאת אמר גט אחת פסול בשתי נשים ודכוותה והן שני גיטין פסולין באשה אחת. וה"פ כי היכי דתנן פ"ג אמר ללבלר כתוב לאיזה שארצה אגרש פסול מלגרש בו דה"ל ככותב גט אחד לשתי נשיו דפסול דכתיב וכתב לה ולא לה ולחברתה ה"נ נאמר הכותב שני גיטין לאשה אחת באיזה שירצה יגרשנה פסולים דאין אחד מהן מבורר איזה מהם נכתב לשם גירושין:
א"ל וכיני. וכן הוא דשניהן פסולין:
והא תנינן. במתניתין:
נותן שניהן לזו ושניהן לזו. אע"ג דה"ל שני גיטין לאשה אחת:
ומשני תמן. כלומר הך דהכא גט של כל אחת נכתב לשמה אלא שאין אנו יודעין איזהו הוא לפיכך נותנין לה שניהן דממ"נ זכתה בגט שנכתב לשמה והשני כמאן דליתא:
ברם הכא. אבל הכותב שני גיטין לאשה אחת לא נכתב אחד מהן בבירור לשם גיטה הלכך שניהן פסולין:
מכיון וכו'. אהא דתנן פ"ג אמר ללבלר וכו' פריך אמאי פסול הא משנתנו לה הוברר הדבר למפרע שנכתב לשמה משעה ראשונה: