קרבן העדה על תלמוד ירושלמי גיטין· רבי דוד פרנקל
פרק ח · הלכה ז
מתני' ה"ג כתב הסופר גט לאיש ושובר לאשה וטעה וכו'. וה"פ כתב גט לאיש לגרש בו אשתו ושובר לאשה שתמסור לבעלה כשיפרע לה כתובתה וטעה הסופר כשמסר להן השטרות לאחר דקריוהו העדים ונתן גט לאשה ושובר לאיש והם מסרו זה לזה והלכה זו וניסת כסבורה שזה גט שמסר לה בעלה וזה סבור שמסרה לו אשתו השובר:
אם על אתר. בגמרא מפרש:
לא הכל מן הראשון. אין הכל כדבריו של הראשון להאמינו ולאסרה על השני דאמרינן קנוניא עשאו האשה ובעלה הראשון והחליפו השטרות לאחר שניסת להשני:
גמ' מה אנן קיימין. במאי עסקינן אי בדידעינן בודאי שטעה הסופר ודאי דאף ר"א מודה דתצא ואי בדידעינן שלא טעה פשיטא דאף רבנן מודו דלא תצא דודאי עשו קנוניא:
אלא. הכא במאי עסקינן בסתם דלא ידעינן אי טעה או לא:
הכא גרסינן רבי אליעזר לא חשש שמא טעה דמסתמא כדין עשה הסופר ואינו אלא קנוני' ורבנן חוששין:
עד שלא נתארסה. זהו לאלתר ומשנתארסה זהו לאחר זמן:
לא הכל מן הראשון לאבד זכותו מן השני. ומשום חשש קנוני' כדפרישית במתניתין ואס"ד בשניסת איירי אין כאן חשש קנוניא שהרי אסורה היא לו להחזיר דתצא מזה ומזה תנן אלא ודאי בארוסה איירי ואיכא למיחש לקנוניא דמותר להחזירה: