קרבן העדה על תלמוד ירושלמי גיטין· רבי דוד פרנקל
פרק ח · הלכה ג
מתני' זרוק לי חובי. ברה"ר:
וזרקו לו. ואבד או נשרף:
נמחק או נשרף ה"ז מגורשת. והוא שקדם זריקת הגט בחצר עד לא היתה הדליקה בחצר שאם קדמה הדלקה מעיקרא לשרפה אזיל ואינה מגורשת:
גמ' ה"ג אדם זוכה במציאה. כשהיא מונחת תוך ד' אמותיו:
מ"ט. כלומר מנ"ל:
אמר קרא ואני בעניי הכינותי וכו'. וקשיא איך קרי לנפשיה עני אחרי שהיה עשיר כל כך להקדיש כל הקדשות האמורים כאן אלא כשהיה במלחמה וראה ממון רב או שארי דברים דה"ל מציאה שבאה תוך ד' אמותיו והקדישה לשמים וכיון דלא באה לידו ממש קודם ההקדש קרי לנפשיה עני:
מה אנן קיימין. במאי עסקינן אם בשהיתה המציאה תוך ארבע אמותיו הקדישה אם כן כבר היתה שלו והוה עשיר בשעת הקדישו ואם קודם שבאו לתוך ארבע אמותיו הקדישן אין בהקדשו כלום דאין אדם מקדיש דבר שאינו שלו דכתיב כי יקדיש את ביתו דומיא דביתו שהוא שלו:
קיימונה. תיקום לקרא דאיירי בשהקדיש קמא קמא דמטא לתוך ידו א"כ אפי' בהגבהה נמי דקנייה בהגבהה והקדישו דבכל פעם הוי דבר מועט דכשהגביה השני כבר היה הראשון הקדש הדר ה"ל עני וכשנצטרף עלה לסך האמור בקרא ופליג ארשב"ל וסובר שאין ד' אמותיו של אדם קונות לו דאין מכאן ראיה:
שאין עשירות וכו'. אתרווייהו פליג דודאי עשיר היה והא דקאמר בעניי לשמים קאמר דלגביה עני הוא דכתיב לי הכסף ולי הזהב נאם ה' צבאות:
שהיה מתענה וכו'. ובעניי לשון ענה ע"י שענה עצמו בתענית והקדיש דמי סעודתו שהיה ראוי לו להכין כשאר מלכים קיבץ סך רב האמור:
והתנינן. ב"מ פ"ק:
זה שהחזיק בה זכה בה. ולא אמרינן זה שנפל עליה זכה בה שהיתה מתחלה תוך ד' אמותיו ש"מ שאין ד"א של אדם קונות לו:
ומשני תיפתר שלא אמר יזכו לי. ד"א. אלא בנפילה רצה לזכות ונפילה לא קניא:
והתנינן. פאה פ"ד:
נפל. אחד מן העניים על הפיאה או שפירס טליתו עליה מעבירין אותו הימנה ואמאי תיקני ליה ארבע אמותיו:
ומשני עוד היא. אף טעם משנה זו משום שלא רצה לזכות בד' אמותיו אלא בנפילה ונפילה לא קניא:
שנים שהיו מתכתשין על העומר. שמונחין בחוזק על העומר וכותשין זה את זה עליו וכל אחד רוצה ליקח את עומר השכחה ובא אחד מן השוק וחטפו קנאו אע"פ שהשנים כבר היו מונחים על העומר ולא אמרינן שקנאו מפני שהיה מתחלה בד' אמותם:
ה"ג מתכתשין וכ"ה בפאה והוא לשון כתישה:
ה"ג עוד היא בשלא אמרו וכו':
זו בגיטין. דוקא בגיטין אמרי' מי שהוא קרוב לו קנאו אבל לא במתנה אם זרק מתנה קרוב למקבל בד' אמותיו לא קנאו ויכול הנותן לחזור בו:
רובה דר"י. כלומר ר"י רבותא קמ"ל ור"ל רבותא קמ"ל לכך נקט ר"י מתנה ור"ל מציאה:
ה"ג רובה דר"ל מה אם מציאה וכו'. ה"פ רבותא דר"ל דאמר לעיל בסוגיין ד"א של אדם זוכת לו במציאה ולא נקט במתנה לאשמועינן מה אם מציאה שאינו זוכה מדעת אחרת זוכה בד"א כ"ש מתנה:
ה"ג רובא דר"י מה אם מתנה שזוכה מדעת אחרת אינו זוכה בד"א מציאה שאינו זוכה מדעת אחרת אינה דין שאינו זוכה בד"א. ולכך נקט רבותא מתנה אינו זוכה וכ"ש מציאה:
והא תנינן במתני' וכן לענין קידושין. ואיך קאר"י זו לגיטין דוקא:
א"ל הוא גיטין הוא קידושין. דכתיב ויצאה והיתה ולא אתי לאפוקי קידושין:
ופריך מעתה. כיון דבדיבורו דמלוה הדבר תלוי ואיהו אמר זרוק לי חובי הלכך כל שקרוב לו קנה המלוה א"כ אפי' קרוב ללוה יזכה המלוה דהא ע"פ דיבורו זרקו ואנן תנן קרב ללוה זכה הלוה:
ה"ג מעתה אפי' קרוב ללוה זכה המלוה ותנינן וכו' וכ"ה גי' הרשב"א:
ומשני שכן וכו'. מתני' נעשה כאומר לזרוק לי חובי לרשותי דאטו בשופטני עסקינן דשדי זוזי בכדי הלכך קרוב ללוה זכה הלוה שעדיין לא נכנס לרשות המלוה:
כל. הנך קושיות שהקשה ר"ז לר' יסא הקשה ר"ל לר"י והוא מקבל ממנו הקושיות אלו והשיב לו הנך תשובות שהשיב ר' יסא:
נשבר הלבלר שנו. כלומר בדיעבד שאין כאן לבלר שיכתוב גט אחר איירי מתני' ואהא דתנן במתני' הגיע לאויר הגג ה"ז מגורשת קאי דוקא בדיעבד הוה גט אבל לכתחלה צריך לכתוב גט אחר אם נשרף הגט קודם שינוח:
מתני'. דתנן משהגיע לאויר הגג ה"ז מגורשת איירי בגג שיש לו מעקה דאי לאו הכי לא מינטר דאתי זיקא ושדי ליה מקמי דלינא ואי לא שדיא זיקא ואירע לו דבר הפסד כגון שבא כלב וקלטו או שירדו גשמים ומחקוהו אינה מגורשת דבעי' אויר שסופו לנוח ודאי ואי איכא מעקה לגג אי אפשר להרוח להעבירו משם:
ושאין לו מעקה. ואם נוקי למתני' דאיירי בגג שאין לו מעקה צריכין למוקמי מתני' שירד לאויר הגג דהיינו סמוך לג' לארץ דאמרינן לבוד והוי כאלו כבר נח:
ה"ג ר' בא וכו' וכן לענין שבת וכו'. וה"פ קשיא ליה א"כ נימא נמי לענין שבת הזורק שלשה טפחים סמוך למחיצה ליהוי כזורק תוך המחיצה חייב:
דלא דמיא. גיטין לשבת:
גיטין מלמעלן. מי שיש לו שני גגין סמוכין זה לזה והשאילה מקום בגג אחד לקבל גיטה וקיבלתו בגג השני אע"ג דהדיורין חלוקין למטה לא אמרי' לגיטין רשויות חלוקות דכיון דאין התשמיש רגיל בהם אם השאיל לה מקום בא' הגגות גם השני שאול לה:
ושבת מלמטן. לענין שבת אם הדיורין חלוקין מלמטה גם למעלה בגגין אסורה לטלטל מזה לזה:
גיטין אפי' לא נח. רבנן דסברי בשבת אמרי' קלוטה לאו כמי שהונחה דמי מודים דגבי גט משהגיע לאויר ומינטר הוי נתינה ומגורשת וכמי שהונחה דמיא:
והוא שירד לאויר מחיצות. הא דתנן הוא מלמעלה וכו' וזרקו לה כיון שיצא מרשות הגג מגורשת לאו דוקא משיצא מרשות הגג אלא בעינן נמי שיהא הגג בתוך מחיצות החצר כגון שהיו מחיצות החצר עודפות על מחיצת הגג דאמרי' קלוט בתוך אויר מחיצות כמי שהונח בארץ:
מתני' דר'. כר' אתיא ולא כרבנן דר' הוא דעבד אויר המחיצה כממשו אבל רבנן סברי קלוטה לאו כמי שהונחה דמיא:
א"ל. מתני' ד"ה היא דהכא גבי גיטין מודו רבנן דהוי גט כשהוא מנטר כדפרישית בסמוך:
ויתיביניה וכו'. לא שייך הכא מידי אלא בשבת ר"פ הזורק דאמרי' התם מילתא דר"י אמר אפי' אינה מקורה נמי קסבר ר' כמי שהונחה דמיא דא"ר אימי בשם ר"י וכו' מתני' דר' וכו' ואס"ד לא מחייב ר' אלא במקורה ה"ל לר' אימי להשיב לר"י מתני' דלא כמאן רבנן אמרי קלוטה כמי שהונחה דמי ר' בעי מקורה דוקא א"ו ששמע מר' יוחנן דלר' לא בעי מקורה:
מה בין גיטין וכו'. למה אמרי' דמודו רבנן בגיטין:
בשבת כתיב לא תעשו מלאכה. הרי דבעשיה תליא רחמנא וכשהוא באויר אין המלאכה נעשית ממנו שאין כאן עשייה ממש אלא מאיליה היא נעשית הלכך פטרי רבנן:
ברם הכא. אבל כאן בגט כתיב ונתן בידה הרי דלא קפיד רחמנא אלא שיהא ברשותה וכל שהוא באויר מחיצות מקרי רשותה דקמינטר: