אור ברסלב

קרבן העדה על תלמוד ירושלמי גיטין· רבי דוד פרנקל

פרק ג · הלכה ז

הלכה ו

מתני' להיות מפריש עליהן מחלקן. כשיפריש התרומה ימכרנה ויעכב הדמים לעצמו בשביל חובו שיש לו על הכהן ומעשר ראשון ומעשר עני יעכב ויאכל בשביל החוב שיש לו על הלוי ועל העני אלא שמפריש ממעשר ראשון תרומת מעשר לכהן דכיון שאין כאן גזל מתנות שכבר נתן דמיהם לכהן זה ובשעת ההלואה פסק להם דמים:

צריך ליטול רשות מן היורשין. לפי שאין חוב זה מוטל על היורשין לפרוע לפיכך יטול מהם רשות אם רוצים שיתקבל חובו בשבילם יעכבם ממעשרות עצמו:

אינו צריך ליטול רשות. דיש כח לבית דין להטיל חוב זה על כל הכהונה והלוייה ועל עניי ישראל לפי שתקנתם הוא שימצאו מעות להלוואה:

גמ' דרבי יוסי היא. הא דתנן במתני' מפריש עליהן אף על גב דלא אתא ליד הכהן מעולם יוצא בהן ידי נתינה אתיא כר"י דאמר עשו שאינו זוכה כזוכה מפני התקנה:

דתנינן תמן. בכורות פ"ב שתי בהמות אחת ביכרה ואחת לא ביכרה וילדו שני זכרים אחד לו ואחד לכהן והשני ירעה עד שיסתאב וחייב במתנות ור"י פוטר מן המתנות שר"י אומר כל שחליפין ביד כהן שהכהן נוטל אחת מן הספיקות פטור השני ממתנות דעשו שאינו זוכה כזוכה:

ופריך כלום אר"י. אלא בשכבר קיים מצות נתינה שנתן לכהן אחד מן הספיקות:

ברם הכא. אבל כאן כיון דלאו מכר הוא ולא זיכהו עדיין לכהן לא מיקיימא מצות נתינה בכך:

עד כדון. עדיין צריך לזרען כלומר עדיין לא באו לעולם ובכה"ג לא אר"י עשו שאינו זוכה כזוכה:

במכרי כהונה ולויי'. איירי מתניתין כמו איש מאת מכריו שהם מכיריו ואוהביו שאינו רגיל לתת תרומות ומעשרות אלא לכהן זה הלכך כיון דמלתא דפשיטא היא דלדידהו יהיב להו אסחי להו שאר כהנים דעתייהו מיני' והוה לי' כמאן דמטי לידייהו דהני:

ויש מכר לעני. בתמיה הא צריך ליתן לעני שבא ראשון:

אתא עובד'. בא מעשה לפני ר"א בכהן ולוי שלוו מישראל סתם וכשהגיע זמן תשלומין אמרו לו שיפריש עליהן מחלקו וינכה מחובם ושאל ממנו אם מותר לעשות כן:

הא לא הלווהו על מנת כן. אלא שחייב לו מקודם אסור:

אפילו לא הלווהו על מנת כן. נמי שרי:

חיילי' דרבי זעירא. כחו וראייתו דר"ז מהא דתניא וכן בן לוי וכו':

ה"ג לא יהא גובה ומפריש שאין לוי עושה לוי. כלומר שיגבה מאחרים חלק הלוים:

ה"ג לא אמר אלא לא יהא גובה ומפריש הא משלו מפריש. אע"פ שלא הלוום עליהן כיון דעושה ברשות:

לית כאן אינו חושש. ל"ג במתני' אינו חושש שמא העשיר העני דודאי איכא למיחש שמא העשיר העני ולא מפרישין בשבילו אא"כ ידעינן בודאי דעדיין עני הוא:

ותני כן. ותניא נמי הכי:

את העני. והעשיר ואת העשיר והעני:

שאין מפרישין על האבוד. שכבר אבד שעבודו דכיון שהעשיר העני אין להפריש בשבילו וכן בעשיר והעני שהרי מתחלה לא ע"מ כן הלווהו ולא היה ראוי באותה שעה להפריש עליו:

ביורשי כהונה ולוייה היא מתניתא. הא דתנן מתו צריך ליטול רשות מן היורשין איורשי כהונה ולויה קאי אבל ביורשי עני לא שייך לומר כן דהא מתני' בשירשו איירי כמפורש בברייתא בבבלי ואין לעני נחלה:

לידי מדה זו. כלומר לידי עניות:

הדא אמרה. הן ברייתא דתני אם העשיר העני אין מפרישין עליהן זאת אומרת שיכול לחזור בו הלוה דמאי טעמא אין מפרישין עליו שיכול העני לומר לו לא משכת ממני פירות כ"ש הכא שרוצה לפרוע לו מעותיו שיכול לחזור בו:

נשמעינה מן הדא. תא שמע:

וזכה העני במה שבידו. ואין בעל הבית יכול להוציא ממנו דבר שמע מינה שאין המלוה יכול לחזור בו:

ופריך לית הדא פליגי. וכי לא קשיא ממתני' אדרב:

יורש כמשועבד. נכסי יורשין דינן כנכסים משועבדין כלו' כלקוחות:

כך אינה נגבית מן היורשין. דקסבר שעבודא לאו דאורייתא. ובמתני' תנן מתו צריך ליטול רשות מן היורשין ואס"ד אינה נגבית מן היורשין כבר אבד שעבודו ותניא אין מפרישין על האבוד:

ומשני פתר לה. מתני' דאיירי במלוה בשטר דגובה אפי' מנכסין משועבדים וכ"ש מן היורשין:

ובלבד שירשו קרקע. ומתני' נמי בשירשו קרקע איירי:

כהדא. כהא הנך אנשים מדבית ר' נחמיה השאילו לציבור מעות על הכנסת הצדקה שיגבו אחרי כן ובא מעשה לפני חכמים וא"ל אין ציבור כולן עשירים ולא כולן עניים וה"ל כהלוון לעני שהוא עני בשעת הגביה וגובה לעולם שאי אפשר שלא יהו עניים בהן:

תוכן העניינים

קרבן העדה על תלמוד ירושלמי גיטין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה