קרבן העדה על תלמוד ירושלמי גיטין· רבי דוד פרנקל
פרק ג · הלכה ה
מתני' המביא גט בא"י. שא"צ לומר בפ"נ ובפ"נ:
משלחו ביד אחר. ועושה שליח מאליו ולא בב"ד ודוקא חלה:
ואם אמר לו. בעל לשליח:
טול לי ממנה חפץ פלוני. כשתתן לה הגט לא ישלחנו ביד אחר:
גמ' מפני שחלה. טעמא דחלה דאנוס וה"ה לכל אונסין הוא דיכול לעשות שליח אבל אי לא אנוס לא ישלחנו ביד אחר:
ופריך לית הדא פליגי על ר"י. הא דתנן במתני' שאין רצונו שיהא פקדונו ביד אחר וכי לא קשיא לר"י:
ה"ג דר"י אמר שומר שמסר לשומר השני חייב. משום דמסרו לבן דעת אינו יכול לומר אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר א"כ ה"נ אמאי לא ישלחנו ביד אחר:
משום תנאי גיטין. כיון שהתנה שהוא יטול איכא למיחש שמא דוקא קאמ' דרך תנאי ואם נתנה ליד אחר לא נתקיים התנאי והגט בטל:
מה נפיק מביניהון. מאי בינייהו אם אמרי' הא דתנן מתניתין אין רצונו וכו' הוא משום דאמרי' תנאי הוא או משום דאסור לשליח לעשות כן דאין השומר רשאי למסור לשומר אחר:
קידם הבעל. אצל האשה ונטל החפץ ממנה א"ת הטעם משום תנאי גיטין אף בכה"ג איכא למיחש וא"ת אין רצונו וכו' בכה"ג שקידם הבעל הגט כשר ואף שליח אחר יכול למנות:
ה"ג בקידושין אינו כן. וה"פ האומר לשלוחו צא וקדש לי אשה פלונית אין שליח עושה שליח אפי' מסר לו דבר משלו לקדשה בו אפ"ה אינו עושה שליח:
ביד כל אדם מצוי לגרש. דהא יכול לגרשה בע"כ ולא הוי מסיר' הגט כמו מילי אבל קידושין בדעתה תלוי ואם לא תאבה האשה אינה מקודשת ה"ל מילי ולא מימסרן לשליח: