אור ברסלב

קרבן העדה על תלמוד ירושלמי גיטין· רבי דוד פרנקל

פרק ג · הלכה ב

הלכה א

מתני' הכותב טופסי גיטין. סופר שרגיל לכתוב גיטין וחושש שמא ישכרנו אדם לכתוב גט בעת שהוא טרוד בכתיבת שטרות אחרים לפיכך הוא מזמין מקודם טופסי גיטין וכשיבא אדם לשכרו יהיו מזומנים בידו:

מפני התקנה. התירו לכתוב טופסי גיטין ושטרות שלא לשמן ובגמרא מפרש. מהו מפני התקנה:

ר"י פוסל בכולן. בגמרא מפרש:

חוץ מגיטי נשים. שנאמר וכתב לה לשמה וגזרינן טופס אטו תורף:

גמ' כתב תרפו. דהיינו הרי את מותרת לכל אדם עם הטופס שלא לשמה כשר ושם האיש והאשה לחוד פוסלין שלא לשמן:

פסול. דכל התורף דין אחד לו וכתב לה אספר כריתות דסמיך ליה נמי קאי:

ה"ג מתניתין פליגא על ריש לקיש הכותב וכו'. וה"פ מדלא תנן נמי שצריך להניח מקום הרי את מותרת לכל אדם ש"מ דמותר לכתבו בטופס:

ומשני פתר לה ותורפו עמו. וכ"ש שצריך להניח מקום הרי את מותרת שזהו עיקרו של גט:

בדא חכמים מכשירין. בתמיה הא זהו עיקרו של גט:

מפסולו את למד הכשירו. כלומר אע"פ שזהו גופו של גט מ"מ כיון דאם כתב הרי את מותרת לכל אדם שלא לשמה אינו פסול הלכך יכול לכתבו בטופס:

מפסולו. מדבר שהוא פוסל הגט אם נכתב שלא לשמה את לומד איזה דבר שאינו פוסל אם נכתב שלא לשמו:

שמא אינו פוסל. בתמיה דודאי גט פסול הוא:

הגע עצמך שזיווג. אמתני' פריך דתנן שטרי מלוה צריך שיניח מקום המלוה והלוה וסובר טעמא דמלתא משום שלא נודע מי יהיה הלוה או המלוה וקשיא ליה למה תני גיטין עם שטרי מלוה בהדי הדדי הא לא דמיין להדדי דבגיטין לעולם פסולין ובשטרי מלוה אם כיוון שם הלוה והמלוה כשר:

א"ל כן. באמת כשר אלא מלתא דלא שכיחא היא לכך לא חש התנא למיתנייהו בהדדי:

מכיון שאינו מצוי לזווג. פליג אר' ירמיה וסובר דאפי' כיוון הסופר שמות הלוה והמלוה פסול דלא פלוג רבנן כיון דרוב פעמים אינו מצוי לזווג ולא התירו חכמים לכתוב טופסי גיטין אלא משום תקנת הסופר ואין כאן תקנה לסופר:

בדא ר"י פוסל. בתמיה מ"ט דפוסל הא ודאי מדאורייתא א"צ שיכתוב טופס לשמו:

לענין אחר עבד לה ר"י. ר' יהודה מדמי טופסי גיטין כאלו כותב שטר והניח שני שיטין חלק אע"פ שמילאוהו באותו ענין שבשטר והניח חלק כל שהוא פסול וה"נ אי אפשר לצמצם להניח חלק כשם האיש והאשה לא פחות ולא יותר לפיכך פסול:

ותיי כיי וכו'. ואתיא כי האי דאמר שמעון בר בא וכו' לקמן פ' המגרש:

חלק מקום שני שיטין. בין חתימת העדים אע"פ שמילא החלק בענין אחר פסול:

שלא יהו מצויות להתגרש. לפיכך צריך להניח מקום האיש והאשה חלק:

כשר ואת אמר הכין. הא דתנן מפני התקנה היינו דלכך כשר לכתוב טופסי גיטין ולפי טעם זה היה ראוי לפסול כתיבת טופסי גיטין:

אין תימר פסול. אלו אר"י דפוסל טעמא מפני התקנה הוי אתי שפיר אבל השתא דת"ק קאמר מפני התקנה משמע דלכך מותר לכתוב טופסין:

מאי כדון. מעתה מהו מפני התקנה דתנן:

כדי שיהא. פרנסתו מצוי לו וכדפרישית במתני' ופריך נאמר הלכה כר"א. דהא מפורש קאר"א חוץ מגיטי נשים:

ופריך נאמר הלכה כר"י. דהא לפי דבריך כולן פסולין ובמתני' תנן ר"י פוסל בכולן:

ה"ג אלא בגין דרב ושמואל דאמרי תרווייהו כר"א בגיטין וכ"ה בבבלי פ' המגרש וה"פ אלא לעולם כדקאמר ר"ז והא דלא קאמר הלכה כר' אלעזר בגיטין וכו':

ולא תיסבר מימר. ולא תימא הלכה כר"א בגיטין דוקא ולא בשאר שטרות לכך צריך לפרש דאף בשאר שטרות הלכה כר"א:

תוכן העניינים

קרבן העדה על תלמוד ירושלמי גיטין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה