אור ברסלב

קרבן העדה על תלמוד ירושלמי גיטין· רבי דוד פרנקל

פרק א

הלכה א

מתני' המביא גט ממדינת הים. לאו דוקא מדינת הים דרחוק מא"י אלא סימנא בעלמא נקט כל הנך מקומות דדמיין למדינת הים שאין שיירות מצויות ואינן בדקדוקי גיטין בכלל הזה:

צריך שיאמר בפ"נ ובפ"נ. בגמרא מפרש טעמא:

אף המביא מן הרקם ומן החגר. כיון שאינן בכלל א"י ולא שכיחי שיירות ולא גמיריה מן הרקם ומן החגר. בין קדש ובין ברד. מתרגמינן בין רקם ובין חגרא:

אפי' מכפר לודים. שהוא מחוצה לארץ:

ללוד. שהיא סמוכה לה והיא מארץ ישראל נמי צריך שיאמר בפ"נ ובפ"נ אע"ג שבני לודים מצויין שם תמיד שלא חילקו בח"ל ובגמרא מפרש:

מהגמוניא להגמוניא. שני הגמוניא בעיר אחת ומקפידין זה על זה:

הגמוניא. פקידות:

גמ' שמא חש לומר. וכי צריך לומר בפ"נ ובפ"נ בתמיה ומ"ש גט אשה שצ"ל:

שנייא היא. שאני גט אשה שאין בני ח"ל בקיאין בדקדוקי גיטין ומתוך שהצריכו שיהיה השליח אצל הכתיבה והחתימה ממילא יחקרו הב"ד שניתן הגט בפניהם את השליח אם נכתב ונחתם כראוי בכל משפטיו ודקדוקיו:

קל היקלו עליה וכו'. פליג אריב"ל וסובר שאין הטעם משום שאינן בקיאין בגיטין אלא לטובתה שלא תהא יושבת עגונה תקנו שיהא צ"ל בפ"נ ובפ"נ:

פריך היינו קל. ומאי קולא היא זו הא אינה אלא חומרא שכל שלא אמר בפ"ל ובפ"נ הגט פסול ואסורא להנשא:

חומר שהחמרת עליה בתחלתה. שצ"ל בפ"נ ובפ"נ קולא הוא לה שאם בא הבעל אח"כ ומערער לומר לא כתבתיו ואין שם עדים מצויין לקיימו אינו נאמן דהאמינו רבנן לשליח כבי תרי ואין ערעור הבעל כלום וא"צ לקיים חתימת העדים:

ר' מנא סבר למימר הא דהבעל אינו נאמן לערער דוקא בערער שהוא חוץ מגופו של גט. כגון שאומר שאינו נכתב לשמה וכדומה לו אבל בערר שבגופו כגון שנכתב במחובר או מזויף ודדמיא ליה נאמן דקסבר טעמא דצ"ל בפ"נ משום דאין בקיאין ועל ערר שבגופו לא היו שואלין אותו:

ה"ג בערר שאין בו ממש אבל בערר שיש בו ממש. וה"פ בערר שאין בו ממש הוא דאינו נאמן אבל בערר שיש בו ממש כגון שיש קול המסייעו נאמן:

היקלתה עליה בסוף. שלא יהא הבעל נאמן לערער א"כ אין חילוק ובין ערר שחוץ לגופו וערר שבגופו ויש בו ממש לעולם אינו נאמן:

וחש לומר. למ"ד קל הוא שהקילו בה וכו' פריך אף דמהני עדות השליח בפ"נ דלא מצי הבעל לערער ולומר מזוייף הוא ניחוש מיהת שמא מעיקרא החתימו בעדים פסולים והיינו ערר שבגופו והשליח אינו יודע מזה:

אינו חשוד. אין הבעל חשוד לקלקלה במזיד בגט פסול דחייש דלמה תנשא קודם שיערער ועדיין היא אשת איש אלא דחיישינן שמא יקלקלנה אחר כך לערער עליה בבית דין לומר שהגט מזוייף ומעולם לא עשאו שליח וכיון דתקנו חכמים שאינו נאמן לומר מזוייף אף הוא מעיקרא מהדר שלא יהא בו שום פסול שלא לקלקלה בידי שמים:

הוה כתוב בו. בגט אשה שהביא השליח הי' כתוב גם שטר מתנה והעדים חתומים למטה ואמר השליח בפ"נ ובפ"נ מי אמרינן מגו דמהני עדות השליח להגט ואין הבעל יכול לערער אף על המתנה אינו יכול לערער או דלמה פלגינן דיבורא ונאמן הוא על הגט אבל לא על המתנה:

ה"ג או מאחר שערר קיים אצל המתנה עררו קיים אצל הגט. דבשאר שטרות לא תקנו חכמים דמהני בפ"נ ובפ"נ א"נ ה"ק או אע"פ שערר בטל אצל הגט קיים הוא אצל מתנה:

תנינן דבתרה. גם אסיפא דמתני' כלומר גבי עבד נמי איכא למיבעי כהאי גוונא:

כתב כל נכסיו לעבדו. כלומר ותו מיבעיא לן הא דתנן הכותב כל נכסיו לעבדו יצא לחירות ושטר זה הוא גט שחרור ושטר מתנה כאחד מיבעיא לן אם הביא העבד שטר מתנה זה ואמר בפ"נ ובפ"נ מי מהני אמירה זו גם למתנה וזוכה גם בנכסים וא"צ לקיימו או דלמה כיון דשניהן כלולין בלשון אחד לא פלגינן דיבורא ולא מהני גם לשחרור עד שיקיים בחותמיו:

ופשיט וייבא כהדא. ואתיא כהך פלוגתא דר"י ורשב"ל:

כתב כל נכסיו לשני בני אדם כאחת. שכתב בשטר כל נכסי נתונים לראובן ושמעון והחתים עדים ואלו עדים כשרים לאחד ממקבלי המתנה וקרובים להשני:

איתפלגון. פליגי בה ר"י ורשב"ל:

מאחר שהן פסולין לזה פסולין לזה. דלא פלגינן דיבורא ובטלה עדותן אף לגבי זה שהן כשרים לו ומתנה שבטלה מקצתה בטלה כולה וה"נ לא פלגינן דיבורו וערעורו קיים אף על הגט:

וחרנא. אחרינא אמר כשרין לזה שהן רחוקין ממנו ומתנתו קיימת וה"נ מהני בפ"נ על הגט ולא מהני על המתנה:

ר' מנא לא מפרש. פלוגתייהו דר"י ורשב"ל מאן אמר הכי ומאן אמר הכי ור' אבין מפרש דר"י פוסל הכל ור"ל מכשיר:

מתני'. פ"ק דמכות מסייעא לר"י דקסבר טעמו דר"י משום דסובר עדות שבטלה מקצתו בטלה כולה ואפשר דמודה כאן בגט אשה ושטר שחרור ומתנה דפלגינן דיבורא דהטעם משום שלא נתקיים השטר ולאו משום ביטול הוא:

מה שנים נמצא אחד מהן וכו'. כלומר כי היכי דאמרינן בעדות על פה דעדות הכשרים פסול מפני שהיו הפסולים עמהם דעדות שבטלה מקצתה בטלה כולה ה"נ עדות שבשטר שבטלה מקצתה בטלה כולה:

יאות אר"ל. שפיר קאר"ל דמייתי סייעתא לר"י ממתני' ה"ג נעשה כעדות אחת באיש אחד. הכותב כל נכסיו לשני בני אדם בשטר אחד כיון דנכסים אינן מוחלקים כחד גופא דמיא א"נ כיון דבחד שטרא הוא ה"ל כאילו מעידים באיש אחד ובעדות אחד ועדות שנתבטלה מקצתה נתבטלה כולה:

נעשה כשתי כיתי עדות. כיון דבתרי גופי מעידין ה"ל כשני כיתי עדים המעידין לכל גוף וגוף בפני עצמו כלומר כאילו העידו הנך סהדי לכל אחד ממקבלי המתנה בפני עצמו וכשרים לאחר ופסולין לזה דודאי לא מיפסיל עדות הכשר בשביל שהעידו להפסול ולא דמיא למתני' דמכות דהתם כל העדיות הפסולים והכשרים העידו יחד באיש א' ובדבר א' ובכה"ג ודאי כיון שבטלה מקצתה בטלה כולה:

עד שיאמר וכו'. לא סגי שיאמר תיבות אלו בפ"נ ובפ"נ אלא צ"ל בפ"נ ביום וכו' א"נ ב"ד שואלין אותו אם נכתב ונחתם ביום ולשמה וה"ה לשאר דקדוקי הגט:

בעא. לפני רבי יוחנן צריך שיכיר השליח המביא גט ממדינת הים בשעת החתימה ששמות העדים שמות ישראל הם כלומר אבל אם שמותן כשמות העכו"ם הגט פסול משום חשש הרואים או דלמא אינו צריך דהכל יודעי' שיש ישראלים ששמותן כשם העכו"ם ואין דרך לחתום בגט אלא ישראלי' א"נ ה"ק אי סגי באמירת השליח בפ"נ אף על פי ששמות העדי' כשמות העכו"ם או דלמה חיישינן שמא טעה השליח וסבר ישראלים הן:

עכו"ם לוקין חתומין עליו. אם חתומין על הגט לוקס ולוס שהן שמות מובהקין דעכו"ם:

ואתם אמרין אכין. בתמי' איך יטעה השליח לומר שהן ישראלי' אם לא שנתברר לו הדבר הלכך סגי באמירתו בפ"נ ובפ"נ:

הרי אלו כשרין. אפילו בלא עידי מסירה דלא מחזקינן להו אלא בישראל לפי שרוב ישראל שבח"ל שמותן כשמות עכו"ם:

לא אמר וכו'. סתמא דש"ס הוא דמסיק ודייק הכי מלישנא דברייתא:

מאי כדון. מעתה המביא גט בארץ ישראל צריך שידע שהעדי' ישראלים הם או לא:

עד שיכתוב במקום יהודאיקי. צריך שיעיד שנכתב במקום שב"ד יהודים מתאספי' שנקרא בית יהודאיקי:

בבית הכנסת. שיהודי' מצויים שם ולא עכו"ם:

מצטרף עשרה בני אדם. צריך שיכתוב הגט לפני עשרה מישראל דמסתמא יכירו העדים אם ישראלים הם א"נ אם נכתב הגט לפני עשרה מישראל סגי:

נוח לי. טוב לו לשליח שיקיים הגט בחותמיו שא"צ אלא שני עדים ולא יצטרך להטריח עצמו לצרף עשרה:

מאי כדון. מעתה איך יעשה במקום שאין שם בה"כ:

ומשני אפי' נכתב בחנותן של ישראל. נמי מחזקינן לעדים בישראלים:

ולא אמר וכו'. קמיבעיא ליה אם נתן השליח הגט לאשה ולא א"ל בפני נכתב ובפני נחתם כיצד יעשה:

נימר. הך בעי' היינו בעיא דבעי אמורא אחד:

א"ל וויידא. ואיזהו השאלה ששאל האמורא:

ומשני דאמר רבין וכו'. ה"ג ולא א"ל בפני שנים בפ"נ וכו':

א"ל טליהו ממנה. הגט ואמור לה בשעת נתינה השנייה בפ"נ:

ור"י כלומר טעמא דר"י דמצריך שיאמר לה בשעת נתינה ולא מהני אם אומר בפ"נ לאחר נתינה משום דסובר כרשב"א דמצריך שיאמר בשעת נתינה שהוא גטה ולא מהני אם אומר כן לאחר כתיבה ל"א קושיא היא ור"י כרשב"א בתמיה הא ר' פליג עליה וסובר שא"צ לחזור וליטלו ממנה אלא סגי באמירה לחוד אפי' לאחר הנתינה ומשני הא ר"י מחמיר טפי מדרשב"א אלא ודאי טעמא דר"י שאין האשה וכו':

ה"ג דר"י רבא מן רשב"א וכו' שהוא גיטיך ה"ז גט והכא וכו'. וה"פ פריך הא ר"י מחמיר טפי מרשב"א דאלו לרשב"א סגי בשיאמר לה בשעת נתינה הא גיטיך אע"ג שלא אמר בפ"נ בפני שנים עד לאחר הנתינה ולר"י אם לא אמר בפ"נ בשעת הנתינה נמי פסול:

ואלא. קסבר ר"י אין האשה נאמנת לומר התקבלתי גיטי משליח בעלי וה"ל כגט פסול הלכך מצריך ר"י שיאמר כן בשעת נתינה:

ופריך והא תנינן. לקמן ספ"ב:

וחש לומר. וניחוש שמא קיבלה הגט משליח בעלה ואינה נאמנת:

מאי כדון. מ"ט דר"י:

כדי להחזיקה גרושה בפני שנים. אבל לאחר נתינה אף שאומר כן בפני שנים אין כאן חזקה דסברי הנך שנים מילי דכדי נינהו:

אתא עובדא. בא מעשה לפני ריב"ל שלא אמר השליח בפ"נ וכ"ה בבבלי:

א"ל לית צריך. לומר בפ"נ אלא לכתחלה אבל בדיעבד כשר:

ופריך מחלפא שיטתיה דריב"ל. קשיא דריב"ל אדריב"ל:

תמן. לעיל בפרקין אמר לכך הצריכו שיאמר המביא גט ממדינת הים בפ"נ משום שאין בני מדינת הים בקיאין בדקדוקי הגט א"כ אף בדיעבד אם לא אמר בפ"נ ראוי לפסול:

והכא אמר אכין. בדיעבד כשר:

הדא דאת אמר. הא דתנן המביא גט ממדינת הים צריך שיאמר בפ"נ היינו בדורות ראשונים שלא היו בבני ח"ל תלמידי חכמים:

ופריך והא תנינן. במתני' והמוליך מא"י לח"ל נמי צ"ל בפ"נ ואס"ד דטעמא לפי שאין בקיאין לשמה אפילו נאמר שאין חבירים מצויין בחוץ לארץ הא בארץ ישראל בקיאין הן דתמיד מצויין שם חבירים:

ה"ג אינון מצויין בא"י:

ומשני שלא לחלוף בגיטין בח"ל. שהמביא ממד"ה לא"י צ"ל בפ"נ הלכך אף המוליך מא"י לח"ל צריך שיאמר בפ"נ:

ופריך מעתה. שלא לחלוק בגיטי ח"ל נימא איפכא שאף המביא גט ממדינת הים אצ"ל בפ"נ שאף המביא מא"י לח"ל אצ"ל בפ"נ:

מאי כדון. מעתה מ"ט הצריכו למביא ממדינת הים לומר בפ"נ:

ומשני מחמירין בקל מפני החמור. כן דרך החכמים להחמיר בדבר המותר שלא יגע בדבר האסור אבל להקל בדבר האסור משום שלא תחלוק בינו להקל ודאי אינו נכון לעשות כן:

מה דא דאמר רבי יהושע בן לוי. הא דאמר רבי יהושע בן לוי דאינו צריך דוקא בדיעבד אחר שכבר נתן לה השליח הגט סתם ולא אמר בפ"נ אבל מודה ריב"ל אף עכשיו דבני מדינת הים בקיאין צריך שיאמר בפ"נ דגזרי' שמא יחזור הדבר לקלקולו:

שנים שהביאו גט אצ"ל בפ"נ וכו'. דטעמא משום שאין עדים מצויין לקיימו והרי עדים מצויין לקיימו ומילתא דלא שכיחא היא ולא אחמור בה רבנן:

צריך. אף שנים שהביאו גט צ"ל בפ"נ דסובר טעמא דמתני' לפי שאינן בקיאין ואין חילוק בין אחד לשנים:

אין צריך ליתנו לה בפני שנים. דכיון שהוא עצמו נתנו לה כבר הוחזקה:

לא הכל הימנו לפוסלה. קא סלקא דעתך שאין הבעל נאמן לפוסלה לאסרה על עצמה:

הוא אינו פוסלה. שהרי אומר עדיין אשתי היא א"כ מי יפסלנה עליו:

א"ל מכיון וכו'. ואינו נאמן לאסרה על אחרים ולומר שאינה מגורשת:

נתן לה גיטה. ונמצא שהיה בו פסול וכפוהו ליתן לה גט אחר:

ואכשרון. ע"י גט השני ולא אמרי' דה"ל גט מעושה דתנן לקמן דפסול דאיירי באשת כהן ונאסרה עליו בגט הראשון משום ריח הגט לפיכך כפוהו לגרש בגט שני ל"א ואכשרון והתירו להחזירה לבעלה כהן דגט הראשון פסול היה והשני אינו גט דגט מעושה אם אנסוהו שלא כדין אפי' בישראל פסול והראשון נראה:

ופריך ולא כן איתמר לא הכל ממנו לפוסלה ולמה לן לכופו הא אפי' בגט הראשון יכול לגרשה שאין הבעל נאמן לפוסלה:

ומשני תמן. התם באומר לאחר זמן נייר חלוק היה אין פסולו ברור כי אם על פי דבורו כיון שהוחזקה גרושה בפני שנים אינו נאמן אבל הכא שפסול גט הראשון ברור הלכך הוצרכו לכופו לגט שני:

מיסון. פלגאה אחינו המסו את לבבינו מתרגמינן פלגון לבינו וי"מ רופא והראשון נ"ל ויותר נראה דגרסי' הוה מסוכן:

וזרב. וזרק גט לאשתו וא"ל הא גיטיך:

וצווחת. אשתו ונכנסו שכינותיה וחטף חיננא הגט מיד אשתו ונתן לה נייר חלק:

אתא. בא מעשה לפני חכמים וחשו לפסלה לכהונה א"נ חיננא כהן הוה ואסרוה עליו:

ופריך לא כן אר"י וכו'. לקמן סוף מכילתין תנן יצא שמה בעיר מקודשת ה"ז מקודשת מגורשת ה"ז מגורשת ואמר עלה ר"י בשם ר"י בודקין הקול אם יצא מפי נשים או מפי קטנים בטל הקול וה"נ קול זה יצא מפי שכינותיה ולמה חשו לו חכמים:

ומשני תמן. התם במתני' דלקמן לא הוזכר כלל שם הגט אלא מפי נשים הלכך אין חוששין אבל הכא הוזכר שם גט ממנו אלא שאומר שנתן לה מתחלה נייר חלק כיון שהנשים מעידות שהיה מתחלה גט אחר חוששין לה:

ה"ג ואית דבעי מימר הוא אמר גט כשר היה וכו'. וה"פ איכא דאמרי הוא מודה דמעיקרא גט כשר היה והדר חטפיה מינה:

ר"י בעי. פשיטא לי כתבו בא"י וכו':

מפני שכתבו בארץ וחתמו בח"ל. והכל הולך אחר החיתום:

אינו צריך שיאמר בפ"נ. דבין לריב"ל ובין לר"י אין כאן חשש:

נתן לה את גיטה ואח"כ וכו'. הא קמיבעיא לי נתן גיטה שנכתב ונחתם בא"י:

חצירי שבעכו. שהוא ח"ל כדתנן במתני' ועכו כצפון ואמר לה בא"י תזכה לך חצירי בעכו גיטיך שמקנה לה מקום בחצירו מהו מי הוה כמו הלך מא"י לח"ל או דלמא כיון דאומר לה בא"י תזכה לך חצירי בח"ל ה"ל כנותן בא"י א"נ כיון דמוליך אצ"ל בפ"נ לריב"ל אלא משום שלא תחלוק בגיטי א"י כדאמרי' לעיל ולומר לה תזכה לך חצירי בח"ל מלתא דלא שכיח הוא ובמילתא דלא שכיחא לא גזרו ביה רבנן:

ה"ג תזכה לך חצירי שבעכו וי"ג ואח"כ אמר' תזכה לי חצירי:

נעשית כמי שהיתה ידה ארוכה. והיא עומדת בארץ והשליח בח"ל ופשטה ידה ונטלתו שמא אצ"ל בפ"נ בתמיה ודאי שצ"ל בפ"נ ה"נ כשאומר תזכה לך חצירי בעכו צ"ל בפ"נ:

מאן אמר דלא. מי אמר לך בידה ארוכה שצ"ל בפ"נ דלמא היא גופא קמיבעיא ליה:

לא אתי. לא נתתי לך הגט מעולם אלא שהכינו ליתן או שנכתב לא לשמה:

תפלוגתא. בפלוגתא דרשב"ג ור' דפליגו בשטר מלוה כדמסיק וה"ה בגט אף דקיי"ל האשה שאמרה לבעל גירשתני נאמנת שאני הכא דמעיזה פניה דהגט מסייעה:

שלי הוא שפרעתיו לך. והחזרת לי וממני נפל:

הכל הולך אחר התפוש בעדים. דשטר בלא עידי חתימה לאו שטרא הוא דהאי דכתיב וכתב אעידי חתימה קפיד קרא וכיון דהעדים הן עושין עיקר השטר מי שחתימת עדים בידו לד"ה גובה הכל:

מה פליגין. כי פליגי כשהעדים חתומי' בשטר באורך בשורה אחת וזה תפוס בעד אחד וזה בע"א דרבי סובר מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו ואי מקיים לי' פליג וכל זמן שלא נתקיים חספא בעלמא הוא ורשב"ג סובר מודה בשטר שכתבו א"צ לקיימו ואע"ג דלא מקיים לי' יחלוקו וה"נ לענין גט מי שתפוס בעדים זכה ואם שניהן תפוסין בעדים לרבי אם לא נתקיים בחותמיו לאו כלום הוא ואפי' ספיקא ליכא והבעל נאמן ולרשב"ג לעולם ספיקא הוי:

א"ל ד"ה היא. בגט לא פליגי דהכא בגט אף כשהיא תפוש בעדים לאו גיטא הוא דאינו גט כריתות עד שיהא כל הגט בידה ואפי' כל הגט בידה וחוט בידו אינו כריתות דבעינן שיהו מובדלים זה מזה והם עדיין אגודים בחוט זה וכל מה שתפוס בידו ה"ל כאלו תפוס בעדים:

מתיב. השיב ר"א לחכמים דמתני' כי היכי דאמריתו במביא גט ממדינה למדינה במדינת הים צריך שיאמר בפ"נ משום שאין עדים מצויין לקיימו אף אני אומר ממדינה למדינה בארץ ישראל צריך שיאמר שאין עדים מצויין לקיימו בזמן הזה א"כ לא פלוג רבנן:

מלמינא. מן הנמל שבים בקיסרין והוא המקום שהספינות נכנסין לתוכו מן הים הגדול:

אתא. ובא המעשה לפני ר"א אם צ"ל בפ"נ או לא:

ה"ג א"ל צ"ל בפ"נ:

ופריך ואין למינה של קסרין כקסרין. בתמיה וקסרין מארץ ישראל היא א"נ קסרין חוץ לארץ אלא דקשיא לי' דה"ל מדינה אחת:

ספינה מפרש' היתה. הגט נכתב בספינה שעמדה בנמל וה"ל כמדינה אחרת:

ותני כן. ותניא נמי הכי:

וכן שתים ונעשו אחת. אע"ג שכבר הורגלו לומר בפ"נ א"נ אע"פ שיש לחוש שיחזרו ויפרדו אפ"ה אצ"ל בפ"נ:

הלכה ב

מתני' מרקם. עד סוף העולם למזרח הוי מדינת הים:

ורקם. עצמה נידונת כמזרח העולם ולא כא"י והמביא מרקם צ"ל בפ"נ וכן כולם רקם למזרחו של א"י ואשקלון לדרומה ועכו לצפונה אבל מערבו של א"י אין צריך גבול שהים הגדול גבולה כדכתיב וגבול ים והיה לכם הים הגדול:

מרקם למזרח וכו'. מסיפא דייק דתנן ועכו כצפון ובבל לצפונה דארץ ישראל קיימא דכתיב ויאמר ה' אלי מצפון תפתח הרעה:

גמ' ה"ג רי"א לציפורי' אתון אמרין בשם רבי אף המביא וכו':

ואפי' תימא חולקין על דבדי ר"י. והיינו רבי מאיר דתנן רמ"א עכו כארץ ישראל לגיטין:

שמא מבבל לכאן. בתמיה וכי פליג ר"מ גם אבבל דהוי כא"י:

משכונה לשכונה. בבבל צ"ל בפ"נ. סתם שכונה שלש בתים:

עשינו עצמינו כא"י לגיטין. כרב דלא פסק' תורה מיום גלות יכני' שהחרש והמסגר גלה עמהם וכיון דשכיחא מתיבת' ליכא למיחש למידי:

בעא. הקשו לפני רב קושיא רבי יוחנן לציפוראי ממתני' ה"ג בעא מיחזר ביה. ורצה לחזור ולפסוק כשמואל דאף בבבל צ"ל בפ"נ וא"ל רב כהנא ומה נעשה לנשים שכבר נישאו בגיטין הבאים ממקומות אחרי' ולא אמר השליח בפ"נ וכי נפסלם ונוציא לעז על בניה':

א"ל ומה בידך. ומה בכך אם יבא הבעל ויערער הא גם אז יכול השליח לומר וליכא לעז על בניהם שיאמרו לאחר שנתן אמר בפ"נ:

ומשני דהוא. רב כהנא סובר כהא דר' דאם לא אמר בפ"נ בשעת הנתונה הולד ממזר אפי' לא ערער הבעל דה"ל משנה ממטבע שטבעו חכמים בגיטין:

תצא בי"ג דבר. המוזכרים במתני' לקמן פ' הזורק גבי הכותב לשום מלכות שאינה הוגנת:

הכל מודים שאם בא. הבעל וערער על גט שאמר השליח בפ"נ שערעורו בטל:

עד. כאן שמעינן שאם ערער משניסת הוא דערעורו בטל ערער עד שלא ניסת וניסת מהו שיהא ערעורו קיים מי אמרי' דלכך תקנו שיהא השליח נאמן משום תקנת בניה מן השני הלכך עד שלא ניסת ערעור קיים או דלמא משום תקנות עגונו' הקילו רבנן ול"ש משניס' ול"ש עד שלא ניסת:

נשמעינה מן הדא. תא שמע:

ואל תזקק. האשה לעדים אם יקרא עליו ערער:

שאם בא. הבעל וערער ערעורו בטל וה"ק הואיל ויצא המעשה בהיתר שאמר בפ"נ יצא דהא מיהת מהני שאין הבעל יכול לערער:

שמא צ"ל בפ"נ. בתמיה ואפ"ה מהני ש"מ דלא פלוג חכמים ולעולם האמינו לשליח יותר מבעל ה"נ ל"ש ערער קודם שניסת או לאחר שניסת ערעורו בטל:

הלכה כר"מ בגיטין. דעכו כא"י לגיטין:

וא"ל. רבי עקב למה חרה לך על אמרי הלכה כר"מ משום דמלתא דפשיטא היא:

דיתמר. דאתה אומר הלכה כדברי המיקל בדברי סופרים ובפ"נ תקנת חכמים היא ואינו כן דלאו מלתא דפשיטא היא דסברוהו למימר דוקא ביחיד לגבי יחיד הוא דהלכה כדברי המיקל אבל יחיד נגד רבים הלכה כרבים והכא אף על גב דרבים פליגי עלי' דרבי מאיר אפילו הכא הלכה כרבי מאיר:

המוכר עבדו לעכו יצא לתירו'. דעכו ת"ל ותנן לקמן פ' השולח המוכר עבדו לת"ל יצא בן חורין:

בעא ואפי' מעכו לעכו. דעכו חציו א"י וחציו ת"ל כדמסיק ומיבעיא אם מכר מצד זה של עכו לצד זה מהו מי אמרינן לגבי ארץ חשבינן צד השני כח"ל אבל לגבי ח"ל חשבינן לי' כארץ אודלמא לכל מילי חשבינן לי' כח"ל:

ואתיא. בעי' דר' ישמעאל כי האי דאריב"א וכו' וכדפרישי':

מן תרין. עובדיי. משני מעשים דמייתי בסמוך משמיה דר' מוכח דעכו יש בה מא"י ויש בה מת"ל:

תמתון. ראה אותן אוכלי' פת נקי' א"ל מפני מה אתם לותתין החטין שהקמח נעשה יפה והלא מכשירין החטין וכשנותנין אותן לטוחן ע"ה מיטמאין ואסור לגרום טומאה לתבואת א"י:

ואנן שלקין. והם שולקין ביצי' ומבשלין במימיהון:

סברין מימר. סברוהו למימר שהוא דורש מי שלקו' של ביצי' אינן מכשירין והוא לא אמר אלא מים שבביצי' עצמן אינן מכשירין:

שלא יהא תלמיד מורה הוריי'. אא"כ נטל רשות מרבו וכי יהיב ליה רבו רשותא מידק דייק בי' שיהא דבריו ברורים ולא יטעו השומעין את דבריו:

אפי' כהלכה אין הורייתו הוריי'. לענין דיני ממונות קאמר דיכול לחזור ולטעון והמודה בפניו לא הוי הודאה בפני ב"ד א"נ אף באיסור והיתר קאמר דקיי"ל חכם שאסר אין חבירו רשאי להתיר והוראת תלמיד לאו הוראה ויכול חכם להתיר מה שאסר:

חייב מיתה. בידי שמים:

אינו מוציא שבתו. שבוע זו ימות:

שכל תלמיד וכו'. ודומיא דבני אהרן שמתו מיד כשהורו בפני משה רבן:

כמחנה ישראל. דכתיב ומשה יקח את האהל וגו' והיה כל מבקש ה' יצא אל משה מחוץ למחנה והיו אסורי' להורו' מפני כבוד משה:

ייתי עלי. יבא עלי כך וכך שלא ידעתי שאין המקום הזה רחוק מציפורי שלש פרסאות:

מן. אותו זמן שנודע לו שאינו רחוק ג' פרסאו' מאז והלאה שוב לא הורה במקום ההוא:

חמא. ראה אדם אחד שהוא עומד למעלה מסלע אשר בעכו ומאותו סלע ולהלן הוא ח"ל:

א"ל. אין אתה בנו של פלוני כהן ואיך אתה יוצא לארץ העמים שהיא מטמאה:

א"ל. אביו הי' גבה עינים כלומר הלך אחר עיניו לזנות:

ונשא אשה. זונה שאינה הוגנת לו וממנה נולד והרי הוא חלל ש"מ שיש מקום בעכו שהוא ח"ל והיינו מכיפתא ולעילא:

עיירות שבתחו' ציפורין. וגם בתחו' עכו וסמוכו' לעכו יותר מציפורי שהן תוך התחום שבין עכו לציפורי ותניא בתוספתא דפרקין עכו ותחומוה כא"י לגיטין דר"מ וחכ"א עכו ותחומיה כח"ל לגיטין:

מה את עביד לון. מיבעיא לי' אם הם כעכו והם כח"ל לשאר דברים חוץ מגיטין או כציפורי והם כא"י לכל דבריהם:

הלכה ג

מתני' אם יש עליו עוררין. בגמרא מפרש מי עורר:

יתקיים בחותמיו. אם יעידו העדים על חתימת ידיהם או עדים אחרים מכירין חתימתן כשר ואם אין עליו עוררים מסתמא כשר דהא בקיאין לשמה ועדים מצויין תמיד לקיימו:

מתני' שוין במוליך ומביא. שצ"ל בפ"נ ובפ"נ:

גמ' מי עורר. דערער תד לא מהני דאר"י אין ערער פחות משנים ואי תרי ותרי נינהו מאי חזית דסמכית אהני החתומי' על השטר סמוך אהני ואוקמא אשה בחזקת אשת איש:

הלקוחות. שלקחו נכסים מבעלה של זו אחר זמן הכתוב בגט והאשה באת לטרוף מהם בגט זה שבידה דהכי תנן הוציאה גט ואין עמה כתובה גובה כתובתה וטוענין הלקוחות מזוייף הוא:

עד כדון בערר שחוץ לגופו. כגון שאומר שלא נכתב לשמה וכדומה לו הוא דמהני הקיום בחותמיו:

תוכן העניינים

קרבן העדה על תלמוד ירושלמי גיטין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה