קרבן העדה על תלמוד ירושלמי ביצה· רבי דוד פרנקל
פרק ה · הלכה ו
מתני' כרגלי יחיד. אין מוליכין המים אלא כרגלי בעל הבור:
כרגלי אנשי אותה העיר. אלפים לכל רוח חוץ לעיבוריה:
ושל עולי בבל. העשוים לעוברי דרכים באמצע הדרך ועשאום בני הגולה לשתותם בעלותם:
כרגלי הממלא. מפני שהוא הפקר והפקר נקנה בהגבהה ואם בא אחד ושאל לו מימיו אינו מוליכן אלא כרגליו:
גמ' באר שבין שני תחומין. שבת ומקצתה בתוך התחום:
עושין לה מחיצה של ברזל. דלא ליעיילו בהו מיא:
אפילו מחיצה של קנים. דקל הוא שהקילו במים והתירו מחיצה תלויה:
ובלבד שלא יהיו מים נמשכין. דכל מידי דנייד לית ליה שביתה:
החמירו בדבריהן יותר מד"ת. דאל"כ ליבטל הני מיא שבאין מחוץ לתחום:
ולא מין במינו הוא. דבדאורייתא נמי לא בטיל:
הדא אמרה. מדקאמר ושל עולי בבל כרגלי הממלא שמעינן דהמוצא כלי בדרך הוא כרגלי הממלא דחפצי הפקר אינן קונין שביתה במקומן: