אור ברסלב

קרבן העדה על תלמוד ירושלמי ביצה· רבי דוד פרנקל

פרק ד · הלכה א

פרק ד

מתני' ממקום למקום. בתוך התחום או על ידי עירוב:

לא יביאם וכו'. לתת שלשה או ארבעה כדים לתוך סל או קופה וישאם משום דנראה כמעשה דחול:

אבל מביא הוא על כתפו לפניו. אחת או שתים דמוכח דלצורך י"ט הוא אבל לא לאחריו:

המוליך וכו'. בגמרא מפרש:

לא יפשיל את הקופה לאחריו. דנראה כדרך חול:

ומתחילין בערימת התבן. אפי' לא זימנה מבע"י:

אבל לא בעצים שבמוקצה. רחבה שאחורי הבתים קרויה מוקצה על שם שהוא מוקצה לאחור ואין נכנסים ויוצאים לה תדיר:

גמ' מתני'. דמתיר להוליך לפניו:

באילין קורפדייא דקיקתא. בהנך כדים קטנים שנושאין מהן שנים ושלשה בתוך היד הלכך כי נושאין לפניו ממש או לאחריו הוה שינוי אבל היתה כלי אחת גדולה בין לפניו בין לאחריו דהיינו על גבי כתיפו כך הוא דרכו ואסור:

היך מה דאת אמר וכו'. כלומר אלא כיצד הוא עושה כי היכא דאמרינן לעיל בפרק אין צדין מביא הבהמה כולה ע"ג עורה דשינוי הוא ה"נ מביא כלי גדול עם הקנקן שהכלי בתוכו:

כמה דאת אמר מביאה איברים. וכמו דאמרינן גבי בהמה ששחטה בשדה שלא יביאנה במוט ובמוטה אבל מביאה בידו איברים איברים אע"ג דמפיש בהילוכא ה"נ מביא צלוחיות אחת לאחת אף על גב דמפיש בהילוכא טפי עדיף כיון דמשני מדרך חול:

ופריך ולא מתניתא היא. דהא תנן המוליך את התבן וכו' מביאה בידו ומאי קמיבעיא ליה:

ומשני מתני'. אתיא כמ"ד לעיל בפ"ק אך אשר יאכל לכל נפש אפילו נפש בהמה בכלל לכך מותר להוציא התבן לצורך הבהמה:

מה צריכה ליה. כי קמיבעיא ליה למאן דאמר אין נפש בהמה בכלל מי אמרינן כיון דתבן ראוי נמי לאדם לישן עליו מותר או לא:

ברם כמאן דאמר וכו'. סתמא דש"ס פריך ולמ"ד אף נפש בהמה בכלל לא קמיבעיא ליה כלל ומסיק דאף למ"ד נפש בהמה בכלל מיבעיא ליה באופן אחר:

מתני' במוציא להאכיל לבהמה. לכך מותר וכי קמיבעיא ליה במוציא התבן להסיק דלא הוה אלא מכשירי אוכל נפש מי שרי א"נ כיון דסתם תבן לבהמה עומד ה"ל כמוקצה ואסור לטלטלו להסקה או לא:

מוקצה שיבש. ביום טוב אסור ליגע בו כיון דבין השמשות לא הוה חזי ליה ויש מוקצה לחצי י"ט:

מן העלייה. שמונחים שם לייבש וכבר נתייבשו קודם י"ט:

ועדיין את. צריך לדין זה דפשוט דאין דין מוקצה אלא בתאני' וענבים המונחים להעשות גרוגרות וצימוקים:

מפני שהן מסריחות. משמתחילין לייבש אין ראויין לאכילה עד שיתייבשו לגמרי:

לא מסתברא. שא"ל ר' לר"ש בנו אלא בהנך פצילייא היה המעשה אבל גרוגרת כיון דלא בריר ליה שנתייבש מאתמול אסורין:

באילין פיצולייא. תמרים שאין מבשלות באילן לעולם ומניחין אותן בתוך כפות תמרים להתבשל א"נ הן פגי תמרה שסופן להיות נגמרין ופוצעין אותן אחת לשנים ומעלין אותן לגג ליבשן והנך לא דמיין לגרוגרת וצימוקין דלא דחינהו בידים ואיכא דאכיל מינייהו אבל גרוגרת וצימוקין מתחלה היו ראויין לאכילה והוא דחה אותן בידים:

א"ל. אף אני סובר כן שלא היה המעשה אלא בפצילייא ולא בגרוגרת:

הדא דאת אמר. דאין מוקצה אלא בתאנים וענבים אבל שאר פירות הן כגמר מלאכתן אחר שנתלשו דווקא לענין שבת:

אבל לעניין מעשרות. אף ע"פ שראויין לאכילה כל שבדעתו לעשות בהן עוד מלאכה אינו כגמר מלאכה ופטורין מן המעשר כשאוכל מהן עראי:

מתניתין. דמעשרות פ"ק מוכחת כן דתנן התם גרוגרת משידוש ומגורה משיעגיל זהו גמר מלאכתן שהיה דרכן לדוש הגרוגרת במקלות לתוך החבית לאחר שנתייבשו או מעגלין אותן בידים לתוך האוצר הרי דאף לאחר שנעשו גרוגרת וראויין לאכילה עדיין לא נגמרה מלאכתן כיון שבדעתו לעשות בהן עוד מלאכה:

תוכן העניינים

קרבן העדה על תלמוד ירושלמי ביצה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה