קרבן העדה על תלמוד ירושלמי ביצה· רבי דוד פרנקל
פרק ג · הלכה ו
מתני' אין נמנין. אין פוסקין דמים להיות שנים ג' בני אדם אומרים בהמה זו בג' דינרים דינר לכל א':
ושוחטין ומחלקין ביניהן. למחצה לשליש ולרביע ואין מזכירין פיסוק דמים אלא מביא שתי בהמות שוות ושוחט אחת מהן ולמחר שמין השנייה:
שוקל אדם בשר. אע"פ שאסור לשקול בליטרא דהוה מעשה חול מותר לשקול כנגד הכלי וכנגד הקופץ ולמחר שוקלים הכלי כמה משקלו:
אין משגיחין. אין מעיינין:
גמ' הא להוסיף מוסיפים. אם כבר נמנו עליה בני אדם מעי"ט מותרין להוסיף בי"ט כגון שהיו ה' מותר להוסיף עשרה כיון שאינו מזכיר פיסוק דמים אלא אומרים להם שהן יתנו המחצה מה שנתנו הן:
הרי אני עמך. נמנה על בהמה זו בסלע:
שקלו מנה כנגד מנה בבכור. כשהיו חולקין או מוכרין בשר בכור היו שוקלין מנה כנגד מנה:
הא בי"ט אסור. לשקול מנה כנגד מנה:
אפילו לתלותו בכף מאזנים. התלוייה ביתד גבוה אסור ודייק ליה מדתני כל עיקר:
לא מטעם הזה. מדאמרו חכמים כל עיקר אלא מדתנן אין משגיחין הל"ל וחכמים אוסרין אלא ודאי דאיכא עוד ת"ק דפליג עמהן דסובר משגיחין והיינו דאוסר לתלותו בכף מאזנים מפני העכברים ואתא ר"י למימר דמותר לשקול כנגד הכלי או כנגד הבשר וחכמים אומרים אין משגיחין אפילו לתלות מפני העכברים ל"א ה"פ ר"י בר בון סבר דמדתני אין משגיחין דייק שמואל דחכמים אסרי לתלותו מפני העכברים ועלה קאמר לא מטעם הזה תני אין משגיחין אלא כלפי שאמר ר"י משגיחין דהיינו ששוקל כנגד הכלי אבל לשקול ממש אפילו ר"י אוסר עלה קאמרו חכמים אין משגיחין אבל לתלות מפני העכברים שרי:
אף מפייס וכו'. לאחר שחלקו מותר האדם לשקול לעצמו לפייס דעתו לידע כמה הגיע לחלקו:
זבן חרובין. של שביעית ותנן אין מוכרין פירות שביעית לא במדה ולא במשקל:
אתא שאל לרבי חזקיה. אם מותר לשקלן אחר שלקחן באכסרא:
א"ל. נהגו חכמים כהא דרשב"ג לשקלן לעצמו בביתו בי"ט וה"ה בשביעי':
לא יהא שוקל בידו. לאחוז הליטרא בידו אחת והבשר בידו אחרת ולכוין דבחול נמי עביד הכי וה"ל כשוקל בליטרא:
אבל חותך הוא. הבשר בסכין אע"פ שיודע לכוין המשקל מ"מ לא מיחזי כעובדין דחול:
אין מרגילין בי"ט. להפשיט העור שלם דרך הרגל טורח גדול הוא ואסור בי"ט אלא מפשיט כדרכו:
שלא יהא כעובד עבודה. בקדשים בחייו לכך אסור בבכור ובפסולי המוקדשין ועבודה ממש לא הוה דכבר מתה אלא כיון שעושה כלי בעודו מחובר בבהמה נראה כעובד עבודה:
שלא ירעו אותן. לבכור ופסולי מוקדשים עדרים עדרים אי שרית להו להרגיל משהינן להו עד שיהיו גדולים וראויין א"נ עד שימצאו בני אדם המבקשים עורות שלימים לכלים ואתי לידי תקלה לגיזה ועבודה ופסולי המוקדשין ובכור אסורין בגיזה ועבודה:
מינפוח. לעשות בו מפוח לדברי הכל שרי שאין בו טורח כל כך:
למיחבוט. להכות ולזרוק בו והיינו שמוציא כל הבשר דרך רגל א' ולא יהיה בעור שום קרע פליגי בה ר"ח רבה ור' שמעון בר ר':
וחורנא. ואידך:
אר"י בר' בון וכו'. פליג ארבי מנא: