קצות החושן על שולחן ערוך חושן משפט· רבי אריה לייב הכהן הלר
סימן שמח · סעיף ג
דאין שליח לדבר עבירה. והיכא דשלח שלוחו לגנוב אדעתיה ואדחבריה דעת רש"י פ"ק דב"מ דף ח' דכהאי גוונ' יש שלד"ע ע"ש אמר רמי ב"פ זאת אומרת המגביה מציאה לחבירו קנה חבירו דאי ס"ד לא קנה חבירו תעשה זו כמי שמונחת ע"ג קרקע וזו כמונחת ע"ג קרקע ולא יקנה לא זה ולא זה אמר רבא לעולם אימא לך המגביה מציאה לחבירו לא קנה חבירו והכא היינו טעמא מגו דזכי לנפשיה זכי נמי לחבריה תדע שאלו אמר לשלוחו צא וגנוב לי וגנבו פטור ושותפין שגנבו חייבין מ"ט לאו משום דאמרינן מגו דזכי לנפשיה זכי נמי לחבריה וכת' רש"י ז"ל ואלו שותפין שגנבו והאחד מוציאה מרשות הבעלים לדעתו ולדעת חבירו אמרינן בב"ק דחייבין עכ"ל ודעת תוס' שם נראה חולק ע"ש שכתבו עלה ז"ל ואין נראה דהתם בטביחה איירי וטביחה אפי' אמר צא וטבוח לי חייב דדרשינן תחת לרבות השליח אלא שותפין שגנבו שהגביהו שתיהן עכ"ל ומשמע דוק' הגביהו שניהם אבל הגביה אחד אדעתיה ודעת שותף חבירו לא וקשי' לי דהא אפילו בהגביהו שניהם נמי אי לאו דאמרינן מגו דזכי לנפשיה כו' לא הוי מהני כלום וכדאמרי' בגמ' שם משום דמעשה זו כמונחת ע"ג קרקע וכו' וכיון דמהני גם בשליח לד"ע בהגביהו שניהם לו' מגו דזכי לנפשיה א"כ אפי' הגביה אחד אדעתיה ואדחברי' נמי נימ' מגו דזכי לנפשי'. ומ"ש רש"י ואלו שותפין שגנבו אמרי' בב"ק דחייבין נראה דלאו מטביחה יליף דבטביחה אפי' היכ' דאינו טובח רק אדחבריה רבי קרא דיש שלד"ע אלא משותפין שגנבו הוא דיליף דאי לאו משום מגו דזכי לנפשיה בדבר עבירה לא משכחת שותפין שגנבו דאפי' הגביהו שניהם כא' אי לאו משום מגו דזכי לנפשיה תעשה זו כמונחת ע"ג קרקע וכו' וכמ"ש ובפ' מרובה (בבא קמא דף ע"א) כת' רש"י ז"ל שותף שטבח אחד לדעת חבירו משלמין בין שניהם דאי' וטבחו כולו באיסור' דהטובח חייב על חלקו וחבירו נמי עשאו שליח והא רבנין לעיל דיש שלד"ע הכא דאמרינן תחת לרבות השליח עכ"ל. והא דלא כת' משום מגו דזכי לנפשיה כדאמרינן גבי שנים שגנבו ואמאי הוצרך רש"י להא דרבי שלד"ע בטביחה משום דלא שייך מגו דזכי לנפשיה אלא בקנין שעושה אדידי' ואדחבריה הן במציאה הן במקח הן בגניבה וגזילה דצריכים קנין לאונסין כדרך שקונין בלקוחות ושייך ביה מגו דזכי לנפשיה בהאי קנין מהני נמי לחבירו אבל טביחה דאין בו משום קנין אלא על מעשה טביחה הוא דחייב רחמנ' ואי לאו משום דרבי שליחות בטביחה לא שייכא ביה הך מגו דזכי כו' ועמ"ש בסי' ל"ד סק"ג: