קצות החושן על שולחן ערוך חושן משפט· רבי אריה לייב הכהן הלר
סימן שלב · סעיף ד
ואמר לו ליתן לו חפץ בשכרו כ' בתשו' מוהר"ם דפוס פארג סי' קס"ה ז"ל רבינו תם היה מסופק אם משכיר פועל לעשות מלאכה והתנה עמו ליתן חפץ בשכרו לאחר כן כשגמר מלאכתו תובע ממנו אותו חפץ שהתנה וזה אומר אתן לך דמי החפץ אם יכול לחזור בו מאחר שלא משכו ושוב דיקדק דיכול לחזור בו מדאמר פ' בתרא דע"ז גבי אתנן בא עלי' ואח"כ נתן לה אתננה אסור דאמר התבעלי לי בטלה זו ופריך והא מחסרא משיכה ואיני יודע איך משמע דהא איהו מהדר לאוקמה בנתן לה ואח"כ בא עליה ופריך בטלה זה מחסרא משיכה ולא קניא לה קודם ביאה אבל לאחר ביאה קני לה דאינה לשכירות אלא לבסוף עכ"ל ותמיהא לן דהא דברי רבינו תם מוכרחין שם בש"ס דפריך והא מחסרא משיכה ומשני דקאי בחצירו א"נ בזונה נכרית דלא מחסרה משיכה והיינו משום בנכרי כסף קונה ואי בנותן לה ואח"כ בא עליה דלא קניא קודם ביאה א"כ זונה נכרי' נמי לא קנה וע"ש בגמ' דהא דתני נתן לה ואח"כ בא עליה מפרקי לה והדר פריך מהאי דבא עליה ואח"כ נתן לה והא מחסרא משיכה ומשני בזונה נכרית דהיינו משום דשכירות קניא ליה במקום כסף וממילא מבואר דזונה ישראלית דלא קנה היינו משום דשכירות לא עדיפא מכסף ומחסרא משיכה וכבר הוכיחו מסוגיא זו בפשיטות הרא"ש ורבינו ירוחם והר"ן דשכירות לא קני חפץ ע"ש: אמנם דמי החפץ ודאי צריך להחזיר ומשום דשכירות אפי' אלף זוז קניא בדיבור אלא דאינו קונה החפץ משום דאפילו קיבל המוכר את כספו יכול לחזור כל שלא משך ומחסרא משיכה ואם חוזר המוכר צריך להחזיר את כספו וה"נ צריך להחזיר דמי הפסיקה של הפעולה והוא כדמי החפץ ובתשובת מוהרי"ט ח"א סי' כ"ב כ' ז"ל ושמא דאפי' חיוב אין עליו כיון דאמר לה בטלה זה והיא לא זכתה בטלה משום דמחסר' משיכה והואיל וטלה אין כאן שעבוד אין כאן עכ"ל. ונראה שנעלם ממנו דברי הרא"ש והר"ן פ' השפוכר דכתבו להדי' דאין צריך ליתן את החפץ אבל דמי החפץ מחויב ליתן ונראה דאם השוכר רוצה ליתן לפועל את החפץ אין הפועל יכול לומר תן לי דמי החפץ אע"ג דמעות אינו קונה שניהם חוזרים הלוקח והמוכר ואפילו רוצה המוכר ליתן לו החפץ הלוקח יכול לחזור וליקח את כספו היינו משום דמעות איתנהו בחזרה אבל הפעולה ליתיה בחזרה וכיון דרוצה ליתן החפץ בשכרו כאשר הבטיחו אינו י"ל תן לי דמים כיון שלא שכרו אלא בחפץ. ובזה ראוי לספק היכא דנשרף החפץ אם יכול השוכר לו' שלך הוא דנאבד כיון דיכול הי' לפוטרו בחפץ כמ"ש ונראה דא"י לו' שלך נאבד כיון דטעמ' דא"צ ליתן החפץ כתבו ברא"ש ור"ן משום דמחסר' משיכה וכיון דקי"ל כר' יוחנן דאמר דבר תורה מעות קונות ומשום שלא יאמר נשרף חיטך בעליה ואי נימא דחפץ הוא באחריות הפועל א"כ אמאי אינו קונה אותו בדמים שהיא שכירות כיון דסוף סוף יכול לומר נשרף חיטך בעלי'. ואחי הרב המופלג מוהר"ר יהודה כהן ש"ן השיב לי בזה דאינו ראיה לפי מה שאמרו בפ' הזהב לר' שמעון דס"ל מוכר יכול לחזור ולא לוקח וטעמ' דטרח ומציל משום אוקרא ברשותיה גם הוא טרח ומציל ע"ש פירש"י וא"כ ה"נ כיון דהשוכר יכול לחזור בו אם נתייקרה וטרח ומציל וצ"ע. והנה כיון בטעמ' משום מחסרא משיכה א"כ נראה דאם חוזר בו השוכר הוא במי שפרע כיון דשכירות ה"ל כמו כסף אלא דהיא גופה קשי' לי במ"ש בטעמ' משום מחסרא משיכה ותיפוק ליה דליכ' כסף כלל לפי מה דקי"ל ישנו לשכירות מתחלה ועד סוף וה"ל מלוה ומה"ט אומן המקדש אשה בשכרו אינה מוקדשת כדאי' פ' הגוזל (בבא קמא דף צ"ח) וכן מבואר בטור וש"ע סי' כ"ח באה"ע שם ולפ"ז אפי' במי שפרע ליכא לדעת הרמ"א בסי' ר"ד דמלוה אינו במי שפרע ולפמ"ש בסי' ס"א סק"ג דגם בשכירות היכ' דבגמר פעולה והוא מכוש אחרון אית ביה ש"פ הוי מלוה והארכנו בזה בחידושי לאה"ע בשם הרשב"א בחידושיו ניחא דנ"מ היכ' דיש בגמר מלאכה ש"פ דכה"ג ה"ל כסף ממש אי לאו משום דמחסר' משיכה וכה"ג איכא נמי מי שפרע אבל היכא דליתי' במכוש אחרון ש"פ אפי' בנכרי אינו קונה וממיל' לית ביה מי שפרע לדעת הרמ"א סי' ר"ד ותשובת מוהר"ם הנז' בסוף דבריו שכ' ז"ל אבל לאחר ביאה קני דאינה לשכירות אלא לבסוף משמע דהבין בדברי ר"ת דטעמ' דאין צריך ליתן החפץ היינו משום דישנו לשכירות מתחלה ועד סוף וה"ל מלוה ולזה כ' דאינה לשכירות אלא לבסוף ומדברי ר"ת נראה דטעמ' דידיה משום דמחסרא משיכה דכסף אינו קונה א"כ אפילו אינה לשכירות אלא לבסוף נמי הרי מחסרה משיכה דלא עדיף מכסף ועוד תמוה מש"כ דאינה לשכירות אלא לבסוף דנראה מדברי הפוסקים דקי"ל ישנו לשכירות מתחלה ועד סוף צ"ע.
ובשו"ת פנים מאירות ח"א סי' צ"ב ראיתי שהבי' דברי הרא"ש שכ' פ' השוכר בהא דא"ל בטלה זה והא מחסר' משיכה והקשה הרא"ש הא שכר פעולה לא בעי קנין כו' וביאה דבר שנותנים עלי' שכר כו' מכאן נראה לי לדקדק דהאומר לפועל עשה עמי מלאכה זו ואתן לך חפץ בשכרך יכול ליתן לו דמי חפץ בשכרו וכו' וקשה לי דלמא המקשה פריך הכי לרב חסדא ורב חסדא מוקי לבריית' פ' מי שאחזו (גיטין דף ע"ה) הרי זה גיטך ע"מ שתחזירי לי את הנייר הרי זו מגורשת כרשב"ג דאמר נותן דמיו ופריך עלה אביי אימר דאמר רשב"ג היכא דליתי' בעינא אבל איתיה בעינ' מי אמר וכיון דרב חסדא ס"ל לרשב"ג תתן דמי' אף כשהחפץ בעין פריך שפיר אבל אנן דקי"ל כאביי מחויב לקיים תנאו ככל תנאי שבממון וע"ש שהניח בקושי' ואינו קושיא דהתם שהיה דרך תנאי וס"ל לרב חסדא דמתקיים התנאי בדמיו ומשום דלא הקפיד דוקא על החפץ וכמו היכ' דליתיה בעינ' דמתקיים בדמיו ומשום דלא הקפיד דוקא על גוף החפץ ועמ"ש בסי' רמ"א סק"ו בשם תה"ד סי' שי"א. אבל בהבעלי בטלה זו דהוא קציצה בשכירות ואי נימא דשכירות קונה גוף החפץ הרי קנתה גוף הטלה וכיון דהטלה שלה בעין איך יוכל ליתן לה דמיו אלא ודאי דשכירות לא קנה גוף החפץ ומשום דמחסרה משיכה וא"כ לדידן נמי דק"ל דהיכ' דאיתיה בעינא צריך ליתן גוף החפץ היינו משום דאדעת' דהכי התנה שיתן לו גוף החפץ ולא אמר דמי החפץ אלא קפיד בתנאו דכל זמן שיהיה החפץ קיים יצטרך ליתן גוף החפץ ואם אינו נותן גוף החפץ ואיתיה בעינא יתבטל המעשה וכמ"ש שם בסי' רמ"א בשם תה"ד אבל בהבטיח בשכרו נהי דקפיד על גוף החפץ במאי קנה וביטול המעשה ל"ש כיון דכבר עשה הפעולה וזה פשוט ועמ"ש בסי' ר"ג סק"ג: