קצות החושן על שולחן ערוך חושן משפט· רבי אריה לייב הכהן הלר
סימן שה · סעיף ג
אפי' בחד יומא הוי השומר ש"ש בשו"ת חות יאיר סי' רכ"ג האריך בענין זה וע"ש שכ' וז"ל שמור לי ואשמור לך השאילני ואשאול לך שמור לי ואשאילך השאילנו ואשמור לך כולן נעשו ש"ש זה לזה ומקשי אמאי שמירה בבעלים נראה דמ"ש ש"ש זה לזה שלא ר"ל שאם שמעון אמר ללוי שמור לי פרתי ואשמור לך פרתך או השאילני וכו' דכל אחד משניהם נעשה ש"ש לחבירו על פרתו דהא תינח בבבא א' ב' אבל בבא ג' ד' דשני הפרות ביד אחד אי אפשר לפרש כן וגם אי אפשר לפרש בבבא ג' ד' דאין חילוק בין פרה לפרה דאיזה פרה שנגנבה חייב דאי אפשר לומר דעל השמירה יהי' שכיר למשמר רק קאי על אבידה וגניבה פרה של שמירה אע"ג דלפ"ז לא דמי' בבא ג' דאמר המלאכה תחלה ואח"כ השכר ובבא ד' בהיפך מ"מ האמת כמו שכתבתי וברור ומקשי אמאי שמירה בבעלים ופירש"י דלא מקשי רק על שמור לי ואשמור לך כו' ולהרמב"ם והרמ"ה ס"ל דהמקשן אכולהו בבי מקשי דכולם אי הוי בחד יומא הוי שמירה בבעלים וכו' ועל בבא ג' ד' תמה הב"י וכתב דעל בבא ג' שמור לי ואשאילך דמתה פרה דשאולה אפשר לו' דס"ל כל שכליו של אדם במלאכת חבירו הוי כאלו הוא עצמו במלאכתו כו' ונשאר אצלו בתימא בבא ד' השאילני ואשמור לך ואני תמה על תימא הנשארת אצלו כי סבור היה דכולהו בבי מיירי שמתה או נגגבה פרה שזכה שמעון בדיבורו תחלה בציוי או בבקשה ולכן גבי השאילני ואשמור לך ג"כ מיירי במתה זו דשאל' לכן תמה למה יפטור שמעון שאי אפשר לומר שמה שמוטל לשמור פרה השניה של לוי שבזה יהיה לוי במלאכתו וכבר כתבתי שע"כ בבא ג' הזו מיירי בשמתה זו דשמירה דאי ס"ד זו דשאלה איך ס"ד דהוי שמעון חייב בגניבה ואבידה כש"ש ואיזה שכר יש לו ונפלאתי על הב"י שלא הרגיש בזה שעל כרחין עלינו לפרש מ"ש כולן ש"ש בברייתא כמו שפירשנו עכ"ל. ונראה דלא דק בכל הנך בבי כולן ש"ש זה לזה בין על הפרה השאולה בין על הפרה השמירה דבפרה השאולה הוי ש"ש בשכר שמשאיל לו הפרה ונהנה בפרה אלא לפי שאין כל הנאה שלו דהא עבור זה שומר לו פרה לזה הוי שוכר ממש וא"כ בפרה השאולה הוי שוכר דקי"ל כש"ש ובפרה השמירה נמי הוי שומר שכר דזהו שכרו שמשאיל לו בשכרו פרה וזה פשוט וברור ע"ש עוד שכתב ז"ל ונ"ל לחדש דבר הלכה בדינים אלו וכו' נ"ל לדברי הכל בשמור לי בשכר היום ואשמור לך בחנם למחר ונגנבה או נאבדה פרה בחנם דלא מיקרי שכר מה שחבירו ישמור לו בשכר וזה פשוט עכ"ל ע"ש. וגם בזה נראה דהוי ש"ש כיון שלא נתרצה לשמור בשכר שקצץ עד שיוסיף לו בשכרו דהיינו שמיר' פרתו למחר בחנם וא"כ זה ששומר למחר בחנם עבור שכרו של זה שקיבל עליו היום לשמור בשכר זה וכיון שהיה שמירה פרתו בחנם בתנאי השכירות ה"ל ש"ש על פרה דחנם וגם זה פשוט: