קצות החושן על שולחן ערוך חושן משפט· רבי אריה לייב הכהן הלר
סימן רצה · סעיף א
שילם ולא רצה לישבע. כת' הב"ח ז"ל ש"ח שאמר פשעתי לא מקני כפילא עד שיאמר הריני משלם דסמיך דעתיה בדיבור' שאמר לו הריני משלם אבל כשאמר רק פשעתי עדיין לא מקני ליה כפילא והכי תני' בהדי' פ' המפקיד השוכר פרה מחבירו ונגנבה ואמר הלה הריני משנם ואיני נשבע ואח"כ נמצא הגנב משלם תשלומי כפל לשוכר הרי אע"ג דשוכר חייב בגניבה ואבידה והודה שנגנבה כדקתני ונגנבה ואפ"ה בעינן דוק' ואמר הריני משלם עכ"ל ואיני רואה ראיה דהתם ונגנבה דנקט מיירי בטענה הפוטרת וכמבואר להדי' בסוגי' דפרק הכונס (בבא קמא דף נ"ז שם) בהא דאמרו ליסטים מזויין גנב הוא לימא מסייע ליה השוכר פרה מחבירו ונגנבה ואמר הריני משלם ואיני נשבע ואח"כ נמצא הגנב משלם תשלומי כפל לשוכר סברוה כר' יהודה דאמר שוכר כנושא שכר ומדקתני ואמר הריני משלם ואיני נשבע מכלל דאי בעי פטר נפשיה בשבועה ה"ד כגון דקא טען טענת ליסטין מזויין וקתני ואחר כך נמצא הגנב משלם תשלומי כפל לשוכר ש"מ ליסטין מזויין גנב ודחי מי סברת כר' יהודה דאמר שוכר כנושא שכר דלמא כר' מאיר ס"ל דאמר שוכר כש"ח דמי ואיבע"א כדמחליף רבה בר אבוה ותני שוכר כיצד משלם ר"מ אומר שוכר כש"ש ר' יהודה אומר כש"ח ר' זירא אמר הבמ"ע בטוען טענת לסטים מזויין ואח"כ נמצ' שאינו מזוין ע"ש. ומבואר דלכלהו אוקימתות טענת ונגנבה היא טענה הפוטרת ומשום הכי אינו חייב אכא באומר הריני משלם ואע"ג דמלשון רש"י ר"פ המפקיד משמע דמפרש לה בטענה המחייבו ע"ש ד"ה השוכר פרה ונגנבה. אך לשון רש"י צ"ע כיון דמבואר להדיא בש"ס פרק הכונס דגניבה היינו טענה הפוטרת וריטב"א בחידושיו הקשה בהא דאמר ר' פפא ש"ח שאמר פשעתי מקני ליה כפילא ז"ל וקשי' לן מאי קמ"ל ר"פ טפי ממתני' דאמרינן דשומר חנם מקני ליה כפילא ע"ש ולפמ"ש דהך השוכר פרה ונגנבה מיירי בטענה הפוטרת אבל בטענה המחייבו מקני ליה כפילא אע"ג דלא אמר הריני משלם א"כ טובא אתי רב פפא לאשמועינן דש"ח שאמר פשעתי מקנה ליה כפילא היינו בדיבורא שאמר פשעתי אע"ג דלא אמר הריני משלם דר"פ לא קאמר אלא שומר חנם שאמר פשעתי מקני ליה כפילא ואינו ממתני' עד דאמר הריני משלם כיון דמתני' מיירי בטענה הפוטרת. אלא דלפמ"ש תוס' במתני' ר"פ המפקיד ד"ה ונגנבו בשם ריב"ן דמפרש מתני' דנגנבו היינו בפשיעה ולא רצה לישבע היינו שלא רצה לישבע לשקר ע"ש א"כ אפי' בטענה המחייבו תני שילם ולא רצה לישבע ומשמע דלא מקני ליה כפילא במה שהודה בטענה המחייבו. אך לפמ"ש תוס' ר"פ המפקיד ד"ה אלא מהא ליכא למשמע מיניה וז"ל תימה כיון דקשיא רישא לסיפא כו' וי"ל דשלם נקט לאביי דפרק הגוזל קמא לאורויי דאם נשבע ושילם דאין הכפל שלו ולרבא לאורויי שילם אע"פ שנשבע תחלה שהכפל שלו ולא רצה לישבע היינו לא רצה לעמוד בשבועה אבל אם אמר הריני משלם אם נשבע תחלה אין הכפל שלו עכ"ל. וא"כ מתני' אע"ג דמיירי בטענה המחייבו מכל מקום צריך לאורויי שילם לרבא דמיירי בנשבע תחלה א"כ אפי' באומר אח"כ הריני משלם לא מקני כפילא מכ"ש בהודה שפשע ובעי שילם דוקא ולאביי נקט שילם ולא רצה לישבע לאורויי דאם נשבע אע"ג ששילם לא מקני ליה כפילא. ולפמ"ש מדברי ריב"ן מוכח דש"ח שאומר פשעתי אע"ג דלא אמר הריני משלם מקני כפילא דהא לפי מה שפירש ריב"ן נגנבו בפשיעה ושילם ולא רצה לישבע היינו דלא רצה לישבע לשקר א"כ תיקשי מסוגיא דהכונס דהיכי מוכח משוכר פרה ונגנבה דמדקתני ואמר הריני משלם ואינו נשבע מכלל דאי בעי פטר נפשיה דהא כה"ג נמי תני במתני' ונגנבו ומפרשו לא רצה לישבע היינו שלא רצה לישבע לשקר. ולפמ"ש דבהודה בטענה המחייבו מקני ליה כפילא אפי' שלא אמר הריני משלם א"כ עיקר הוכחה מדתני אמר הריני משלם ואיני נשבע מכלל דאי בעי פטר נפשיה דאם נגנבה היא טענה המחייבו למאי צ"ל כלל הריני משלם דהא בברייתא לא מצינו למפרש כדמפרש לה במתני' דלרבא אמרינן דקמ"ל שילם ולא רצה לישבע אף ע"ג דנשבע תחלה ובזה ודאי דבעינן שילם ממש ולא מהני הודאה אבל ברייתא דתני ואמר הריני משלם ע"כ לא מיירי בנשבע תחלה דאם כן הריני משלם נמי לא מהני יותר מהודאה וכן לאביי כיון דאומר הריני משלם לא מהני יותר מהודה בטענה המחייבו ואם כן מוכח מדתני ואמר הריני משלם דנגנבה מטענה הפוטרת ודו"ק: