קצות החושן על שולחן ערוך חושן משפט· רבי אריה לייב הכהן הלר
סימן רצד · סעיף א
תבעו הפקדון וכפר בו כ' בתשו' הרא"ש דוראן סי' כ' ז"ל וכ"ש שהיה תובעו לחלוק והוא דוחהו מיום ליום על כן חייב הוא בגניבתו ואבידתו ואני אומר שהסחורה ההיא היתה מונחת ביד מנדיל בתורת עושק מאחר שהיה אליעזר רוצה לחלוק והוא הי' מעכבו וכו' וקי"ל שהמעכב ממון חבירו בידו ה"ל עושק ומתחייב באונסין עכ"ל ותימהני במ"ש דקי"ל שהמעכב ממון חבירו כו' חייב באונסין כי לא מציינו בשום מקום דבר זה שוב מצאתי כדבריו בשו"ת רשב"ץ ח"ב סי' רס"ז ע"ש בשמעון שעיכב תחת ידו זהב לעשות טבעת וראובן הי' כות' לשמעון תן לי הזהב ובין כך ובין כך נכנסה בולשית בעיר אם זה הזהב באחריות שמעון האומן וע"ש שהשיב ז"ל ובנדון זה אם הנותן הזהב הי' דוחקו לעשות לו הטבעת והאומן הי' דוחקו לפי שהי' טרוד בשאר מלאכות כשאר האומנין עדיין הוה ש"ש ופטור אבל אם נותן הזהב הי' אומר לו כיון שעכבת מלאכתי עד עתה החזר לי הזהב אין דינו כדין האומן אלא כדין נפקד המעכב פקדונו בידו שלא ברצון המפקיד ואינו שומר עליו ונתחייב באחריותו שהרי בפשיעת עכובו נאנס עכ"ל. אמנם מסתימת הפוסקים לא משמע הכי ולא מחייב אלא כשכופר בפקדון דהוה לי' גזלן אבל מעכב פקדונו של חבירו אפילו שלא ברצון המפקיד אינו גזלן ולא דין עושק לו וכן משמע מדברי הטור ושולחן ערוך סי' ע"ב סעיף מ"ג והוא מתשו' הרא"ש באומר תן לי משכוני ואמר לו לך עתה ובא למחר אם נגנב קודם הזמן שקבעלו חייב המלוה וע"ש דאינו חייב אלא בגניבה ואבידה מדין מלוה על המשכון כש"ש אבל פטור מאונסין אע"ג דכבר פרע לו הלוה ואינו אלא פקדון גביה ומעכב פקדונו ומשמע אע"ג דמעכבו שלא ברצון הלוה ודוחהו בלך היום ושוב למחר דאינו חייב באונסין אלא הכופר בפקדון או שולח יד אבל במעכב פקדון נרא' דלא מחייב באונסין: