אור ברסלב

קצות החושן על שולחן ערוך חושן משפט· רבי אריה לייב הכהן הלר

סימן רצא · סעיף ג

סעיף ב

או שאמר לו הרי הבית לפניך. כת' מוהרי"ט חלק ח"מ סי' קט"ז בראובן שאמר לשמעון הולך פקדון זה לפ' א"ל איני מוליכו כי מתיירא אני פן יאבד בדרך וה"ז מחלוקת ע"כ אינו נוטלו מידך אם רצונך שאוליכהו דרך חסד השליכהו ארצה ואקימהו מן הארץ ויחשב אצלי כמציאה כי מקרי הדרכים רבים וישליכהו ארצה ויקימהו כו' ע"ש תשוב' כו' ז"ל אמנם בנ"ד לא התנה בהדיא שלא יתחייב באחריות אלא שאמר שישליכהו ארצה ואפי' אם נאמר שלשון זה הוי כאומר הנח לפניך או כאומר הא ביתא קמך זהו כשמניח הפקדון על דעת שנשאר שם ומעולם לא נעשה שומר עליו אבל בדבר שנמסר ע"ד להוליכו בידו לעיר אחרת ודאי בהאי שעתא דאגבהה דין שומר יש לו וכו' מכל מקום כיון שסוף סוף נעשה שומר עליהם שהוא יוליכם שם דין שומר יש לו דלא גרע משומר אבידה וכו' שהרי כת' הרא"ש בתשובה הביאו בטור בראובן שאמר לשמעון הולך לו עמך אלה המנעלים וא"ל הוליכהו על החמור ונאבדו המנעלים והשיב מה שאמרו הא ביתא קמך אפי' ש"ח לא הוי זהו בבית הנפקד שהוא במקום המשתמר אבל ראובן שנתרצה להוליך המנעלים עמו פשיטא שקיבל עליו שמירה כדין ש"ח שאם לא ישמרם בדרך ודאי יאבדו עכ"ל. והנה הרא"ש ז"ל פסיקא ליה מלתא ואני לומדה מדין אבידה דפ' הגוזל כדפירשנו ומה שאמר כאן השליכהו ארצה ויחשב אצלי כמציא' ואע"ג דמציא' חמירה טפי דחשיב ש"ש עליו משום פרוטה דרב יוסף כו' ולא אמר כן אלא לענין ששנינו בנזקין המוצא מציאה לא ישבע כו' אף כאן מה שאמר יחשב אצלי כאבידה שלא ישבע עליה קאמר וראיתי שנהגו רוב העולם מקבלי פקדונות שמונעים מלקבל הפקדון מיד המפקיד ואומרים השליכהו ארצה כדי להפטר ויצא להם ממה שאמרו הנח לפני או ביתא קמך דפטור ומסרכי ממילתא למילתא שעושין כן אף בפקדונות הנתונות להם להוליכם אל ארץ אחרת שסופן להיות שומרין עליה כדכת' הרא"ש ז"ל ול"מ מה שאומר הנח לפניך דסוף סוף חייב בשמירתה כדין אבידה ומצווה עלי' כדכתי' לכל אבידת אחיך והו"ל ש"ש משום פרוטה דרב יוסף ומ"מ אהני להו דבהאי מעשה שעושין מגלי דעתייהו דלא בעי להתחייב שבועה וכו' ע"ש. ותמהני במה שדורש לשון הדיוט שהכוונה הי' לענין מוצא מציאה לא ישבע מה שלא נעלם כי לא זו הי' הכוונה אלא לפטור עצמם מאחריות לגמרי ותנאי זה ודאי מהני לכ"ע דאפי' לפי דעת הרא"ש דהאי ביתא קמך ל"מ במוליך למקום אחר היינו מטעמא שכת' הרא"ש דודאי קיבל עליו השמירה שאם לא ישמרם ודאי יאבדו והיינו בסתמ' שהכוונה הי' שהדבר ההוא יהיה שמור וא"כ אמרינן דבבית המשתמר הא ביתא קמך היינו שישמור המפקיד עצמו אבל במקום שאינו משתמר ודאי צריך הי' שמיר' וא"כ מסתמא רוצה שישמרנו בעצמו אבל בנדון זה שמוליכי הפקדון צווחי ככרוכי' ואין רוצין לקבלן בשמיר' היכי בע"כ יהיו שומרין. וגם מ"ש מוהרי"ט על דברי הרא"ש ואני לומד' מדין אבידה לענ"ד אין זה ענין לאבידה דודאי אם לא הי' הכוונה לשמירה אין בזה משום שומר אביד' כיון דאביד' מדעת הוא ותמה אני לדברי מוהרי"ט א"כ מי שנוסע למרחקים דרך מקום אחריות ישליך את פקדונו על עגל' שלו והוא בע"כ יהי' שומר אבידה אלא ודאי לא מצי המפקיד לעשות מנכסיו דין אבידה ולחייב את חבירו שישמרנו בע"כ ואפי' נימא דאין זה אבידה מדעת אפ"ה כל שהתנ' חבירו בתחלתו שאינו רוצ' להוליכו ולשומרו עד שיפטרנו מדין שמירה ודאי פשוט הדבר שאינו שומר בע"כ ואפי' הולך לאבוד כיון שידעו הבעלים שהוא מקום אחריות ואדעת' דהכי קיבלו וא"כ נראה פשוט דהכוונ' במה שאמרו מוליכי הפקדון השליכהו ארצ' הכוונ' לפטור עצמם ולפי שסוברין שיתחייבו בע"כ לכך עושין תחבולה זו לו' השליכהו ארצ' וכו' ועכ"פ נראה מחשבתם שאין רוצים בשמיר' וא"כ ודאי פטורים מכל אחריות וז"ב:

תוכן העניינים

קצות החושן על שולחן ערוך חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה