קצות החושן על שולחן ערוך חושן משפט· רבי אריה לייב הכהן הלר
סימן רפא · סעיף ו
וכת' לה ויוצאי חלצי' בנותי' ובני' נוטלין בשוה. והוא מפסקי מוהרי"ו סי' כ"ז וז"ל שטר ירושה שכתו' בו לבתי ולי"ח לא כתו' בו ליורשי י"ח אם מתה הבת בחיי אבי' ואח"כ מת האב י"ח זכרים ונקיבות יורשין בשוה וכ"כ האשר"י בתשו' סי' ע"ט היכא דציוה מחמת מיתה יתמי פ' יטלו בשוה דהכל קרוים יתמי בין זכרים בין נקיבות וקרא כתי' יוצאי ירך יעקב ודינה היתה בכלל ומוהרי"ו מולון הודה לדברי עכ"ל. ומשמע מדבריו דוקא מתה הבת בחיי אבי' ואח"כ מת האב הא מת האב תחלה ואח"כ מתה הבת כיון דכבר זכתה הבת אין לנקיבות כלום במקום זכרים אפי' כת' לה ולי"ח וא"כ הא דסתם הרמ"א בנותי' ובני' נוטלין בשוה הי' לו לפרש דוקא מתה הבת בחיי האב וצ"ע ובנחלת שבעה כ' בנוסח שח"ז וז"ל ומחויב אני לשלם הסך הנ"ל לבתי הנ"ל או ליוצאי חלצי' וכו'. ואין לכתו' יורשי י"ח רק בסתם י"ח והטעם מבואר להמעיין במוהרי"ו הביאו רמ"א סי' רפ"א עכ"ל וע"ש. וכוונתו לא ידענא דודאי טפי עדיף לעשות כשורה שהבנים ירשו ולא הנקיבות ומוהרי"ו לא צוה לכתו' לבתי ולי"ח אלא דכ' דשטר ירושה שכתו' בו לי"ח הבנים והבנות שוין אבל ודאי לכתחלה טפי עדיף דלא ליהוי בעבורי אחסנת' מברא לברת' וא"כ אדרבה ראוי לכתו' ליורשי' י"ח:
אמנם בעיקר דברי מוהרי"ו צ"ע דהיכ' יוכל להקנות לי"ח שיהי' כולם בשוה זכרים ונקיבות דהא קי"ל אין אדם מקנה לדבר שלא בא לעולם ובפ' י"נ פריך בכתובת בנין דכרין הא הוי דשלבל"ע ומסיק דה"ל תנאי ב"ד וא"כ הכא דליכא תנאי ב"ד היכי מצי מקנה לדבר שלבל"ע כיון די"ח עדיין ליתי' בעולם ובע"כ צ"ל דעיקר השטר אינו אלא לבת שהיא בעולם אלא שתולה זמן פרעון קודם מותו שעה אחת לה או לי"ח וא"כ לא מני זכי י"ח אלא ע"י האם שיורשת בקבר מנכסי אבי' להנחיל ליורשי' א"כ אין לבנות ירושה במקום בנים והא דכת' לה ולי"ח אינו אלא לשופרי דשטר' דממיל' ירתי אמם וכמ"ש הרמ"א בסי' רמ"ח סעיף ז' וכיון דאי אפשר להקנות לי"ח אלא לבת א"כ מאין להם לבנות במקום בנים:
ובתשובת הרא"ש כלל פ"ד סי' ב' שם שאלה אם יש שום צד שיוכל אדם להנחיל נכסיו לבנו הגדול ובנו הגדול לבנו הגדול וכן עד סוף כל הדורות כמשפט המלוכה ושלא יהא זכות לשאר היורשין וע"ש שהעל' דל"מ כו' וז"ל ואף אם יקדים אותו ממון בתנאי שבנו הגדול יתן כך וכך ממון לשנה לאותו הקדש וכן בן בנו הגדול וכן לעולם גם זה נרא' דאינו כי אין תנאי מועיל לזכות למי שאינו בעולם אפי' בעל מנת כדמוכח פ' המוכר את הבית דגרסי' התם בן לוי שמכר את השרה לישראל ואמר לו ע"מ שמעשר ראשון שלי מעשר ראשון שלו לי ולבני מת יחזיר לפניו ופריך והא אין אדם מקנה לדשלבל"ע אע"ג דשייר מקום המעשר לעצמו אינו מועיל לגבי אותן בנים שלא באו עדיין לעולם ומצא שם דרך להתנות שיורש בנו הגדול תמיד דהיינו להתנות כשיולד לבנו הגדול בן שיזכה לו מיד בנכסים ע"ש. והרי מבואר דאי אפשר בשום צד להעביר ירושה אם לא על דרך תנאי שיזכה לו מיד בנכסים וכמ"ש הרא"ש וא"כ אפשר לו' דבמה שכת' ליוצאי חלצי' ה"ל כמו תנאי שתזכה הבת בשטר חצי זכר שלה לי"ח בשוה כשיולדו דהא תינח היכא דאיתא לשטר' תחות ידה כשתלד בנים ובנות ותוכל לזכות בשטר ליוצאי חלצי' בשוה אבל היכא דליתי' לשטר' תחות ידה אלא הוא ביד אחר מאי איכא למימר דהנפקר אינו יודע ואינו מכוין לזכות לי"ח ואפי' אי' לשטר ח"ז תחות ידה כיון דאין הבת מכוונת לזכות לי"ח ומתה א"כ לא זכו הבנות מעולם ובפרט שלא אמר לה מעולם תנאי זה שתזכה לי"ח שיולדו לה וא"כ ודאי נרא' דאין לבנות כלום כיון דהאב לא מצי מחייב עצמו לי"ח דה"ל דשלבל"ע ואפי' דרך תנאי ל"מ וכמ"ש הרא"ש ואינו אלא על תנאי לזכות כשיולד ובשטח"ז הנהוג לא עבדי לתנאים וכמ"ש א"כ אין לבנות כלום ואפי' הבנים אין זוכין מצד התחייבות האב להם אלא זוכין בנכסי אמם וכמ"ש א"כ בנים יירשו ולא בנות. ואפשר דמוהרי"ו נמי לא מיירי בשטר ירושה שכת' לבתי ולי"ח אלא היכא די"ח כבר היו בעולם וכהאי דרא"ש ביתמי פ' דבאו כבר לעולם אבל בשטח"ז דליתנהו לבנים ולבנות בעולם א"כ לא זכו אפי' הבנים אלא בתורת ירושת אמם ואין לבנות כלום ותמה על הרמ"א שכתבו לענין שטח"ז והנלע"ד כתבתי) (ואפשר דה"נ ה"ל כאלו התנה שאם יולדו י"ח ממנה ויבואו לחלוק בירושת אמם יתן הבן מחלקו לבת ואם לאו לא יהי' בשטר ממש אבל עיקר כמ"ש דאין בזה שום תנאי מפורש ולכן נרא' כמ"ש דאין לבנות כלום: