קצות החושן על שולחן ערוך חושן משפט· רבי אריה לייב הכהן הלר
סימן רעח · סעיף יג
שאם רוצה לחזור בו אינו יכול. והמה דברי הראב"ד הובאו בטור ומשום דמתנה קרי' רחמנא וכיון דאמר אי אפשי בה דבריו קיימים הלכך מכי אמר איני נוטל לא מצי הדר ביה ע"ש. ונסתפקתי בבכור שאמר בחיי אביו איני רוצה בחלק בכורה מי הוי דבריו קיימים או לומר דאין בדבריו כלום וכמו בפשוט שאינו יכול לסלק עצמו מירושת אבותיו והנה ר"פ הכותב פריך וכי כתב לה מאי הוי ומשני כדרב כהנא דאמר רב כהנא נחלה הבאה לו לאדם ממקום אחר מתנה עליו שלא יירשנה וכדרבא דאמר רבא כל האומר אי אפשי בתקנת חכמים כו'. ופי' תוספות משום דהוי מדרבנן יכול להתנות אבל בדאורייתא אינו יכול להתנות וע"ש ושטת הר"ן ודעימי' דגם בדאו' מהני סילוק והא דאינו מועיל סילוק מנחלת אבותיו היינו משום דראוי לירש בכל שעה והוי כאלו בא לידו ע"ש ר"פ הכות'. והרב המגיד כת' פ"א מנחלות וז"ל דאיכא מ"ד דטעמא דרב כהנא דאמר נחלה הבאה לו לאדם ממקום אחר מתנה עליו שלא יירשנ' משום דירושת הבעל מד"ס ויש מי שפי' מפני שבאה לו ע"י מעשיו ואינה כירושת משפחה עכ"ל. וניחזי אנן אליביה דמאן דמספקא לן לשטת תוס' דטעמא דלא מהני סילוק מנחלת אבותיו משום דבדאו' לא מהני סילוק וכמ"ש תוס' ר"פ הזורק ד"ה כדרב כהנא ע"ש. וכיון דמהני בבכור סילוק אחרי מות אביו דהוי מן התורה אלא משום דמתנה קרי' רחמנא ויכול לומר אי אפשי בה א"כ מה"ט נמי סילוק בחיי אביו ועמ"ש בסי' ר"ט סק"י. לשטת הר"ן דלא מהני סילוק מנחלת אבותיו דחשיב כאלו בא לידו והיינו דאע"ג דלענין מקנה ה"ל דשלבל"ע דאמר מה שאירש מאבא מכור לך לא אמר כלום אפ"ה לענין סילוק חשוב כמו בא לידו כיון שראוי לירש בכל שעה לא מהני בזה סילוק וכיון דבכור אפי' אחר מות אביו דיותר בא לידו ואפ"ה מהני סילוק משום דמתנה קרי' רחמנא א"כ פשיטא דלא מגרע בזה שמסלק בחיי אביו משום דכאלו בא לידו הוא כיון דאפי' אחר מות אביו יכול לסלק ולומר איני נוטל. לשטת מפרשים שכת' הרב המגיד דדוקא בבעל שבא על ידי מעשיו לא בירושת משפחה דהוא ממילא כיון דבכור ודאי מסלק נפשיה אחר מות אביו ומשום דמתנה קרי' וא"כ בדידיה תליא אם אמר איני רוצה אינו זוכה א"כ חשיב נמי ע"י מעשיו ומהני הסילוק בחיי אביו נמי וא"כ לכל השיטות נראה דלא שנא גבי בכור בין מחיי אב או אחרי מות אביו. וכן נרא' ראיה מהא דאמרינן פ' י"נ דף קנ"ו בהא דתנן האומר איש פ' בני בכור לא יטול פי שנים לא אמר כלום מפני שמתנ' עמ"ש בתורה ואמרי עלה לימא מתני' דלא כר' יודא דאמר בדבר שבממון תנאו קיים כו' אפי' תימא רבי יודא התם ידעה וקא מחלה הכא לא קא מחיל ע"ש ומדאמרו הכא לא קא מחיל משמע הא אם הבכור מוחל מהני ואע"ג דגבי פשוט וודאי לא מהני מה דמחל ומהנך טעמים שזכרנו אבל בבכור מהני וכמ"ש. וכן נראה מדברי רשב"ם שם ז"ל הכא לא קא מחיל מה הנא' יש לו לבן שימחול ואע"פ ששתק הבן אין זו מחילה דאינו רוצה להכעיס את אביו עכ"ל ומשמע דמחל מהני אלא מדברי הנימוקי שם משמע דלא ברירא ליה האי מלת' ע"ש ז"ל ואפי' ר' יודא דאמר בדבר שבממון תנאו קיים אמרי' הכא דלא מצי מתני משום דהכא לא מצי מחיל דדבר שלא בא לידו של בן אינו יכול למוכרו ולא למוחלו ואפי' הוי מצי מחיל ודאי לן דלא מחיל ואע"פ ששותק כדי שלא יכעוס אביו הוא דעבר עכ"ל. אבל מלישנא דש"ס מבואר להדיא במה שאמרו הכא לא מחיל ומשמע הא מחיל מהני ואע"ג דה"ל דשלבל"ע ואינו יכול למוכרו אכל למחול יכול ומשום סילוק וכמ"ש. ובהגהת אשר"י שם במתני' דאומר איש פ' בני בכור לא יטול פי שנים וז"ל אבל אם מחל הבכור בפי' הוי מחילה משום דמתנה קרי' רחמנא וע"ש ומזה מבואר להדיא כדברינו דמהני מחילה מחיים של אביו ומשום דמתנה קרי' רחמנ'. אלא שכת' שם בהג"א ז"ל ובירושלמי אפי' מחל בפי' לא הוי מחילה דבע"כ הוא שלו עכ"ל ואם כי לא מצאנו כעת מזה בירושלמי כיון דבש"ס דילן נראה דמהני מחילה גבי בכור א"כ אזלינן בתר ש"ס דידן וגם טעמ' דירושל' לא נודע דמ"ש בהג"א דבע"כ היא שלו דהא בהדיא שנינו ואם אמר איני נוטל רשאי וכבר כתבו דאחר מיתת אביו יכול לסלק וליתיה בחזרה הרי דאינו שלו בע"כ ועוד דבהדי' אמרו מתנה קרי' ואין מתנה בע"כ וא"כ נראה דמהני מחל בפי' אפי' בחיי אביו:
ואפשר לומר זה בענין יעקב שקנה הבכורה מעשו והוא דבר שלא בא לעולם ובריב"ש סי' שכ"א כת' דקודם מתן תורה דשלבל"ע נמי קונה ולפמ"ש אפשר דאבד עשו הבכורה במה שאמר למה זה לי בכורה דהוא מדין סילוק ועיין בר"ן פ' האשה שנפלה גבי האי גברא דנפל' ליה יבמה בפומבדיתא בעי אחוה למיפסלי' בגיטא מיניה א"ל מה דעתך אי משום נכסי בנכסי פליגנא לך ופי' שהתנ' זה לחלוק עמו וקנו מידו וכת' הר"ן ז"ל ותמה אני ואפי' אמרינן דהיכא דיבם ואח"כ מכד דליהוי זביניה זבינא הכא קודם שיבם היאך יועיל דהא ה"ל כאומר שדה זו שמכרתי לך לכשאקחנה ממך תקדש דלא קדשה וכו'. ונרא' לי דהכא מיירי כגון שלא היו אלא שני אחים וכל שלא יבם אחד מהם הית' יד שניהם שוה בנכסים ולפיכך הי' יכול הבכור להתנות שלא יזכה בנכסים יותר מחמת יבומו. דה"ל כדאמרי' ר"פ הכות' דנחל' הבא' לאדם ממקום אחר מתנה עליה שלא ירשנה וה"נ יכול להתנות קודם יבום שלא יזכה מחמת יבומו שהוא עתיד ליבם יותר בנכסים עכ"ל. והנה הר"ן לטעמו דס"ל דאפילו בדאורייתא מהני סילוק אלא הא דלא מהני סילוק בנחלת אבותיו משום דחשיב כאלו בא לידו וא"כ בזה. שלא יבם עדיין לא חשיב כבא לידו. אבל לשטת תוס' דבדאורייתא לא מהני סילוק א"כ תיקשי הך דפליגנ' לך בנכסי שהוא מדין סילוק. ולפמ"ש דגם לדעת תוס' מהני סילוק בבכור משום דמתנ' קרי' רחמנא א"כ יבם נמי מהני ליה סילוק דיבם נמי בכור קרי' רחמנא וכמו שאמרו בש"ס דכתי' והי' הבכור אשר תלר ועמ"ש בסי' ר"ט סק"י. אמנם מלשון רש"י שכת' וקנו מידו משמע דאינו מדין סילוק דסילוק לא בעי קנין וא"כ תיקשי קושי' הר"ן דהיכי מהני קנין בדבר שלבל"ע. ובני היניק המופלא כמר זאב וואלף שיחי' אמר בזה כיון דמשמע שלא היו כי אם שני אחים יחדיו וכמ"ש הר"ן א"כ שפיר מהני פליגנא לך בנכסי ובקנין והיינו שמוכר לו חלק פשיטות דידיה והוא יכול למוכרו קודם חלוק' וכמ"ש תוס' פ' י"נ דף קכ"ו ע"ב ד"ה לא עשה כלום: