קצות החושן על שולחן ערוך חושן משפט· רבי אריה לייב הכהן הלר
סימן רמד · סעיף ב
בשטר מתנה. ואם עושה שליח להוליך מתנה לפ' והשליח רוצה לעשות שליח במקומו נראה דאפי' שליח להולכה בגט שליח עושה שליח ומשום דמוסר לו הגט לא הוי מילי הא במתנה כה"ג לא מהני אע"ג דמוסר לו המתנה. לפי מ"ש במרדכי פ' האיש מקדש ז"ל פסק הקדוש מרדוש דהעושה שליח לקדש ומסר לו הטבעת לקדש אפי' איתנס בדרך אינו יכול לעשות שליח אחר משום דמילי נינהו ולא מימסרי לשליח ואע"ג דגבי גט קי"ל שליח עושה שליח ולא הוי מילי משום מסירת הגט והכא נמי הא איכא מסירת הטבעת לא דמי דגבי אשה מתגרשת בע"כ ומיד כשהגיע הגט ליד השליח הרי היא כאלו מתגרשת הלכך לא הוי מילי שהרי השליח יכול לגרש' בע"כ דיד השליח כיד הבעל אבל שליח של קידושין אם לא תאבה האשה אינה מתקדשת הלכך ה"ל מילי עכ"ל ועיין רמ"א באה"ע סי' ל"ה. וא"כ ה"ה הכא במתנה כיון דאם לא רצה המקבל אינו מתנה ה"ל מילי אפי' מסר לו המתנה. ועיין בגיטין דכ"ט איכא בינייהו שליח מתנה ופרש"י ז"ל באומר לשני עדים כתבו ולמ"ד משום בזיון יכול למוסרו לאחר ולמ"ד משום מילי אין יכול למסרו לאחר ע"ש. ואין לדקדק מזה דס"ל דרש"י דמסירת השטר או מתנה מהני מדכתב אומר לשני עדים כתבו ומשמע דוקא כתבו הוא דה"ל מילי אבל מסר שטר מתנה או חפץ לכ"ע יכול למוסרו לאחר. יש לו' דרש"י נקט כתבו משום דאמרו התם שליח מתנה בפלוגת' דרב ושמואל דרב אמר מתנה אינה כגט ושמואל אמר מתנה הרי הוא כגט וגבי גט ודאי מסירת הגט מהני ששליח עושה שליח להולכה כיון דהוא בע"כ ומש"ה פירש"י לענין כתבו. ובפ' כל הגט (גיטין דף כ"ט) ההוא גברא דשדר לה גיטא לדביתהו אמר שליח לא ידענא לה א"ל זיל יהביה לאבא בר מניומי דאיהו ידע לה וליזל וליתביה ניהליה אתא ולא אשכח לאבא בר מניומי אשכחיה לר' אבוהו ור' חנינ' בר פפא ור' יצחק נפחא ויתיב רב ספרא גבייהו אמרו ליה מסור מלך קמי דידן דכי מייתי אבא בר מניומי ניתביניה ליה ליזל וליתב' ניהלה אמר להו רב ספרא והא שליח שלא ניתן לגירושין הוא ופרש"י השליח הזה לא ניתן לגירושין אך למוסרו לאבא בר מניומי הלכך לאו במקום בעל קאי למוסרו ליד אחר ע"ש. והקשה בס' פני יהושע נהי דלא מצי שליח ליתן הגט ליד האשה כיון דלא ניתן לגירושין אבל למוסרו לאבא בר מניומי דנעשה שליח למה לא יעשה שליח במקומו למוסרו לאב' בר מניומי וע"ש שהאריך ולפי מ"ש הקדוש מרדוש ניחא דכיון דאבא ב"מ אי בעי לא מקבל ליה ה"ל מילי ולא מימסרי לשליח:
אמנם קשה מהא דאמרי' ספ"ב דגיטין גבי אשה מביאה גיטה שאומרת בפני נכתב ובפ"נ וע"ש דמוקי לה באומר לה הוי שליח להולכה עד דמטת להתם וכי מטית להתם שוי את שליח להולכה וקבלי גיטך מיניה והתם אינו בע"כ ולא שייך למימר תכף מכי מטא ליד האשה בתורת שליחות להולכה ה"ל כאלו נתגרשה כיון דהיא עצמה השליח ואם לא תאבה האשה לא תתגרש ואפשר לו' דאף על גב דשליחות דידה הוי מילי והוא שליחות ראשון אבל בשעה שמוסרה לשליח שני כיון דהשני יכול לגרשה בע"כ תו לא הוי מילי אלא מעשה. אלא דאכתי תיקשי לפי מ"ש בתשובת מוהר"ם פדאוי בסדר הגט דמשביעין את השליח שאם יעשה שליח שלא יבטלנו ע"ש ואם כן כיון דהשליח הראשון יכול לבטל שליח השני א"כ אפי' בתר דמטא ליד שליח שני נמי אכתי הוי ליה מילי דאם לא תאבה האשה אינו יכול לגרש כיון שיכולה לבטלו ולכן נראה לענ"ד דלשטת הקדוש מרדוש צריך לו' האי דאשה מביאה גיטה כו' ובאומר לה הוי את שליח להולכה כו' וכי מטית להתם שוי את שליח כו' משום דאומר אמרו לא הוי מילי ומהני וכדעת כמה פוסקים ראשונים. ולפ"ז גבי מתנה היכא דמסר השטר או גוף המתנה ע"י אומר אמרו ודאי מהני דאם באנו לחוש לדעת הקדוש מרדוש א"כ אומר אמרו מהני כי היכא דלא תיקשי מהך דספ"ב דגיטין ובזה יתיישב מאי דקשיא לן בסי' קפ"ב בכח הרשאת השליח דעושה שליח בגיטין אפילו עד מאה דהא השתא ליתיה לגירושין בע"כ מחמת חרם ר"ג וה"ל מילי לדעת הקדוש מרדוש ע"ש ולפי מ"ש דלשטה זו ע"כ אומר אמרו מהני ובהרשאה דידן כ' רשות לעשות שליח וה"ל אומר אמרו: