קצות החושן על שולחן ערוך חושן משפט· רבי אריה לייב הכהן הלר
סימן רמג · סעיף יב
מוציאין מידו ונותנין לבעה"ב. בש"ך הקשה בזה על הש"ע דכיון דס"ל בכ"מ בספיק' דדינא מהני תפיס' א"כ אמאי מוציאין מידו והא הוא בעי' דלא מיפשט' ע"ש. וראיתי מ"ש בזה הגאון חכם צבי בהגהת הט"ז וז"ל ונלענ"ד שנעלם מש"ך דברי הנימוקי יוסף שהביא הב"י בס"ס זה דמתנה לעולם לא נפקא מרשות נותן עד דאתי לרשות מקבל עכ"ל ואם כן לא דמי לשאר ספיקות שבתלמוד עכ"ל ותמה אני על עצמי שלא זזה הקושי' כלל דודאי מתנה לא נפק' מרשות נותן עד דאתי לרשות זוכה ומש"ה בספיק' מוקי לה בחזקת מרא קמא שהוא הנותן ולאפוקי הפקר דכבר יצא מרשות מרא קמא אלא דכיון דלדעת הרמב"ם וש"ע אפילו נגד חזקת מרא קמא מהני תפיס' וא"כ המקבל שהוא מוחזק ותפוס איך מוציאין אותו מידו והוא פשוט בדוכתי טובא דאפילו במתנה ומכר היכ' דאיכ' ספיק' אם קנה המקבל כשתפס לא מפקינן מיניה וכמ"ש בש"ע סי' ר"ב סעיף ג' גבי שדה לאחד ומטלטלין לאחר דאם תפס לא מפקינן ומשום דהוא איבעי' דלא איפשט' וכן בש"ע סי' רמ"ח סעיף י"א האומר נכסי לפ' דס"ת ואם תפס המקבל אין מוציאין אותו מידו והוא בדוכתי טובא דמהני תפיסה כיון דהוי ספק שמא כבר יצא מרשות נותן לרשות מקבל והמקבל תפיס בה דמהני תפיס' וזה פשוט. וביותר תמיה מ"ש הגאון ח"צ דבמתנ' לעולם לא נפקא כו' דהא בש"ע כתבו לענין הפקר דשפיר יצא מרשות קמא ועיין מה שכתבתי בקונטרס הספיקות כלל ח' סי' ר':