קצות החושן על שולחן ערוך חושן משפט· רבי אריה לייב הכהן הלר
סימן רי · סעיף ה
קנה הוא מחצה. פ' מי שמת (בבא בתרא דף קמ"ג) קני את וחמור רב נחמן אמר קנה מחצה ורב המנונא אמר לא אמר כלום ורב ששת אמר קנה הכל ואיפסקא הלכתא כרב נחמן דאמר קנה מחצה וכ"כ הרמב"ם והטור וש"ע. והקשו הראשונים מסוגי' דקידושין (דף נ"א) שם במעשה דחמש נשים ובהן שתי אחיות וליקט א' בכלכלה של תאנים ושלהן היתה כו' ואמר הרי כלכם מקודשות לי בכלכל' זאת וקבלה אחת מהן ע"י כולם אמרו חכמים אין אחיות מקודשות ופריך הא נכריות מקודשות ואמאי את וחמור הוא ומוקי לה באומר הראוי' מכם לביאה תתקדש לי והיכי פריך את וחמור כיון דקי"ל כרב נחמן דאמר קנה מחצה. וביותר תמוה דברי הרמב"ם פ"ט מהל' אישות שכתב כמסקנ' דש"ס באומר הראוי' מכם לביא' ע"ש וכיון דפסק כרב נחמן קנה מחצה למה צריך לומר הראוי' מכם כו': ותלמידי ה"ה הרבני החריף מוהר"ר יצחק פרענקיל ש"ן חתן הרבני הנגיד המפורסם מוהר"ר יוסף מייזילש מלבוב תירץ לפי מ"ש במרדכי מעש' באחד שהקנה לחבירו בקנין סודר קרקעות ומטלטלין ומעות בבת אחת ונחלקו חכמי הדור בדבר יש אומרים דדמי לקני את וחמור דפ' מי שמת וכי היכ' דלא קני המעות לפי שאין מטבע נקנה בחליפין גם המטלטלין והקרקע לא קנה וכו' ע"ש והוא תמוה דהא קי"ל כרב נחמן דאמר קנה מחצה וכ' על זה שם בהג"ה וז"ל דכאן בנדון זה נחלקו חכמי הדור משום דאינו דומה להתם משום דבנדון זה אמרינן מגו וזהו שכתב וכי היכ' דלא קני המעות לפי שאין מטבע נקנה בחליפין גם המטלטלין והקרקעות לא קני ולא שייך למיפרך ל"ל אמרי' ג"כ מגו גבי קני את וחמור משום דלא שייך למימר התם מגו כמו שפי' רש"י דה"ל כאלו אמר בהדי' הוא מחצה ואתה מחצה ולמה יפסיד האיש חלקו בשביל החמור שלא תלאן זה בזה וע"ש. ותורף דבריו דהיכ' דהקנין הוא לאחד ובשני דברים בא' מועיל הקנין ובשני אינו מועיל אמרינן מגו דלא קנה זה לא קנה כלום אבל אם הקנין הוא לשני בני אדם אע"ג דא' לא קנה השני מיהת דבר קנין הוא קנה מחצית והיינו האי דרב נחמן. והאי דכלכם מקודשות לי הוי דמיא למי שהקנה לאחד דתוס' כתבו בפר' איזהו נשך (בבא מציעא דף ע"א) ע"ש בד"ה בשלמא סיפ' לחומר' וז"ל תימא אמאי לא הוי ריבית גמור כשהעמידו אצל ישראל שהרי ישראל שני נעשה שלוחו של ראשון לקבל חובו וי"ל דאפי' שיוכל לזכות במציאה הכא אין קבלתו מן הנכרי זוכה לישראל חבירו דנהי אם היה הנכרי מפקיר מעותיו היה יכול לזכות לחבירו השתא מיהא שנכרי אינו מפקירן אלא בא לזכות מעותיו לזה המלוה ע"י הלוה אין לו כח לזכות שא"כ היה ישראל המקבל שלוחו של נכרי ואין שליחו' לנכרי ולכן דוק' לחומר' אסו' עכ"ל ומבוא' מדבריהם דכל המזכ' לחבירו ע"י אחד צריך הזוכה להיות שלוחו של המזכ' וא"כ הכא נמי זאת שקיבלם בעד כולם והוית שלוחו של המזכה והוא המקדש ופריך שפיר את וחמור הוא היינו כיון שבטל השליחו' לגבי אחיות בטל השליחות לגמרי אפי' לגבי נכריו' דהא באדם א' אמרינן מגו דלא קנה זה לא קנה כלום וה"נ כיון שלא נתפס השליחו' לגבי אחיות בטלה הכל ואין כאן שליחו' כלל לזה משני באומר הראוי' מכם כו' וניחא דברי הרמב"ם פ"ח מאישות דדוק' בשני בני אדם כהאי דרב נחמן הוא דאמרי' קנה מחצה אבל הכא גבי מעשה חמש נשים הוי כמו אדם אחד כיון דבעינן שליחות וה"ל כהאי מעשה דמרדכי דלא קנה כלום: ובזה ניחא נמי ליישב דברי רשב"ם פ' מי שמת. בהא דפריך שם ואמאי את וחמור הוא וכתב שם הרשב"ם ז"ל וכי היכי דאחיות לא קנו נכריות נמי לא יקנו אלא ש"מ מה שיש בידו כח לקנות יקנה הכל כרב ששת עכ"ל ודבריו תמוהין דהיכי מוכח כרב ששת דהא לרב נחמן נמי ניח' דאמר קנה מחצה ולפי מה שכתבתי ניחא ואי נימ' קנה מחצה לא קנה כלום מגו דשליחו' בטל גבי אחיות בטל לגבי כולן אלא ש"מ כרב ששת ואם כן כל השליחו' נתפס לגבי נכריות ודו"ק ודבריו נכונים: