קצות החושן על שולחן ערוך חושן משפט· רבי אריה לייב הכהן הלר
סימן רג · סעיף ד
ואם ישן ישן כתב בנימוקי יוסף פ' הזהב וז"ל תניא כמות שהוא כמות שהתנ' עמו וכו' ודכוות' במטלטלין מי שמשך חפץ מחבירו והתנה ליתן לו כור חטים חדשים חייב ליתן לו כמה שפסק עכ"ל. ואחי הרב המופלג מוהר"ר יהודה הכהן ש"ן הקשה ממ"ש הר"ן בע"ז פ' השוכר שהשוכר את הפועל והתנה ליתן לו בשכרו כור חטים זה או אפי' כור חטים סתם אינו חייב ליתן לו חטים אלא מעות ומשום דמחסרא משיכ' ע"ש וכ"כ הרמ"א סי' של"ג וא"כ אמאי צריך ליתן כמו שהתנ' ואח"כ מצאתי בס' בני יעקב דף קי"א שהקש' קושי' זו וע"ש מ"ש בישובו ואינו נראה. ולכן נרא' לענ"ד דודאי הזהב קונה את הכסף מפרש לה בגמ' דהיינו נתחייב בכסף דמטבע אינו נקנ' בחליפין וא"כ ע"כ הא דתנן הכסף אינו קונה את הזהב היינו אפי' התנה ליתן לו זהב עבור הכסף נמי ל"מ ומשום דדהבא פירי לגבי כספא ומחסרא משיכ' ומוכח מזה דאפי' מחייב עצמו ליתן זהב עבור כסף ל"מ וא"כ אפי' פירי סתמא אינו מתחייב עבור מעות והוינו דינא דהר"ן דמעות אינו קונה אפי' להתחייב בכור חטים סתמא ומש"ה בשוכר את הפועל דמלאכ' הפועל אינו אלא כמו נתינת מעות אבל מי שמשך בפירות והתנה ליתן לו חטים במקום דמי הפירות שפיר מתחייב כמו שהתנ' דאע"ג דפירי לא עבדי חליפין היינו דוקא דרך קנין זה תחת זה אבל להתחייב בפירו' כיון שאחריותו עליו ועמ"ש בסק"ב ודאי מהני חיובו ומעות אפי' לחייב את הפירות ל"מ וכדמוכח מהאי דכסף אינו קונה את הזהב דמיירי בחיוב וכמ"ש ושכירות דפועל אינו אלא כמו מעות וכמ"ש כללא דמלתא מעות אינו מתחייב את הפירות והיינו הך דשכירות אבל פירי שפיר מחייב את הפירות והיינו הך דנימוקי יוסף ודוק: