אור ברסלב

קצות החושן על שולחן ערוך חושן משפט· רבי אריה לייב הכהן הלר

סימן קכט · סעיף א

סימן קכט

אני ערב לך כתב הש"ך ז"ל ואם כ' בכת"י כל מי שיתנדב ללות לפ' כך ממון אני נכנס עבורו ערב קבלן עיין באורך בתשו' מוהרשד"ם סי' ל"ח שצידד שאין זה ערבות כיון שלא אמר בשם צווי תן לו ודמי למי שאמר כל הזן אינו מפסיד ועיין ש"ך בי"ד סי' רל"ה שהסכים כדעת הפריש' דאפי' האומר כל הזן אינו מפסיד חייב לשלם רק לאו שליחותי' קא עביד ובתומים כ' ז"ל והש"ך סתר בזה דברי עצמו דבי"ד סי' רל"ה דעתו כדעת הפריש' דאף האומר כל הזן אינו מפסיד חייב לשלם רק לאו שליחותו קא עביד והעלה בזה האמת כדעת הט"ז שם וכדעת מוהרשד"ם דפטור כו' אך עם כל זה אין זה ענין להאומר כל המלו' הריני משלם או ערב כמ"ש מוהרשד"ם בעצמו דמתשובת הרא"ש כלל ס"ח סי' ט' מוכח להדיא דזה מתחייב דראיות הרא"ש איש אשר יכנו יעשרנו המלך עושר גדול ואני מוסיף ממשנה המבשרני אם ילדה אשתי זכר יטול מנה כו' ותמהני מהש"ך שהעתיקו שהרשד"ם גופי' לא אמרו רק בלשון משא ומתן ע"ש ואחר העיון נרא' דברי הש"ך נכונים והוא דודאי ס"ל לש"ך בי"ד באומר כל הזן אינו מפסיד דחייב לשלם ומשום דסובר כדברי הפריש' שם דה"ל כאומר מי שיפרנס להמודר אני אשלם ומש"ה חייב לשלם אבל שליחותי' לא מיקרי ואינו אלא כפורע חובו של המודר דמותר כיון דאינו שלוחו והכא לענין ערב בעינן דוקא שליחות ומי שאמר הריני ערב בעד חובו של פ' והחוב לא הי' עפ"י שליחות דידי' אינו מתחייב כלל ומשום דערבות הוי אסמכתא ואינו מתחייב בדיבור גרידא אפי' לדעת הרמב"ם דאדם יכול לחייב עצמו בדיבור והוא בש"ע סי' מ' ערב אינו משתעבד אלא בשעת מתן מעות ומשום דהמלו' נותן עפ"י שליחות דידי' גמר ומשעבד נפשי' בההיא הנאה ועיין לשון רש"י ס"פ גט פשוט גמר ומשעבד בלב שלם ושליחותי' דערב קא עביד מלו' כאלו הוא עצמו הלו' עכ"ל וכיון דאומר כל מי שיתנדב אינו שליחות דאל"כ הי' אסור במודר הנא' וזה שכ' הש"ך דדמי לאומר כל הזן אינו מפסיד דמותר במודר הנא' ומשום דאינו שלוחו ואע"ג דהתם חייב לשלם ערב אינו מתחייב בדיבור משום דה"ל אסמכתא ובעינן דוקא שליחות ואפי' אומר הריני ערב קבלן לא דמי לאומר הריני משלם דנתחייב בדיבור גרידא וכדעת הרמב"ם וש"ע בסי' מ' דאדם יכול לחייב עצמו אבל ערב קבלן נמי דרך תנאי הוא דהא אם יש נכסים ידועים ללוה נפרע מהלו' תחלה ועוד דזה הלשון אני נכנס עבורו ערב קבלן אינו קבלן ממש וערב קבלן היינו דוקא תן לו ואני אתן אבל כותב הריני ערב קבלן אינו אלא ערב סתם וכמ"ש בטור ועיין ש"ך ס"ק ל"ז וכיון דבערב ודאי בעינן צווי הערב וזה דלא הוי צווי מדשרי במודר הנא' אע"ג דשם נתחייב לשלם דנתחייב בדיבור אבל ערב דהוי דרך תנאי ואסמכתא ועיין ש"ך ריש סי' מ' בעינן צווי ושליחות וכמ"ש רש"י וכל המלו' אינו מפסיד אין לשון שליחות וציווי וז"ב. ולפ"ז לא קשה מאיש אשר יכנו יעשרנו המלך דהא הש"ך לשטתו דהוא חייב לשלם באומר כל הזן ומשום דנתחייב בדיבור וכן במבשרני אבל שליחות לא הוי ובערב בעינן שליחות כיון דהוי דרך תנאי אם לא יהי' ללוה לשלם לא מהני חיובו בדיבור גרידא אלא דאיכא שליחות וצווי) (ומוהרשד"ם דהביא ראי' דחייב לשלם מאיש אשר יכנו יעשרנו המלך היינו דס"ל כשיטת הט"ז בזה ודעתו נמי שם בי"ד דהא בהא תליא דהיכא דהוא חייב לשלם ע"כ שליחות דידי' הוא ומזה העלה בט"ז שם דכל הזן אינו מפסיד אינו חייב לשלם דאם הי' חייב לשלם הוי לי' שליחות וזה הוא נמי שיטת מוהרשד"ם וא"כ שפיר מוכח לה מאיש אשר יכנו דהוי שליחות וממילא הוי ערב אבל הש"ך לשיטתו דס"ל דחייב לשלם ואפ"ה אינו שליחות וא"כ מאיש אשר כו' לאו ראי' דהא חייב לשלם ואפ"ה שליחות לא הוי וא"כ בערב לא מהני כמו לענין מודר הנא' דלא הוי לשון שליחות ובערב ודאי בעינן שליחות וצווי וכמ"ש: גם בזה נראה כדברי הש"ך דכל הזן אינו מפסיד חייב לשלם ושליחות לא הוי והא דמבואר מדברי הרמב"ם בפ"ד דנדרים דאינו חייב לשלם היינו משום דהרשב"א והרמב"ן חולקים על הרמב"ם וס"ל דאין אדם מחייב עצמו בדברים בלי קנין וכ"נ דעת הר"ן כיון דאינו שליחות וצווי שלו אינו מתחייב בדברים בעלמא אבל הש"ך לשיטתו דהעל' בסי' מ' כדברי הרמב"ם דהיכא דמחייב עצמו בלי שום תנאי יכול לחייב עצמו בדברים היכא דליכא טענת השטא' והשבעה ובזו נרא' דליכא משטה והשבע' ומש"ה אפי' בלא אתם עדי מתחייב אמנם לפמ"ש בסי' מ' אפי' לדעת הרמב"ם אינו מתחייב כלל בדברים אלא דרך הודא' דאודיתא קנין וגם בעינן דוקא אתם עדי א"כ כל הזן אינו מפסיד אם אינו שליחות וציווי שלו לא נתחייב בדיבור בעלמא ודו"ק:

תוכן העניינים

קצות החושן על שולחן ערוך חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה