אור ברסלב

קצות החושן על שולחן ערוך חושן משפט· רבי אריה לייב הכהן הלר

סימן קה · סעיף ה

סעיף ד

נפקד שתפס בפקדון ז"ל הסמ"ע כת' רי"ו נתיב כ"ב ראובן ששלח שלוחו ליקח יין מנכרי בחובו וכן עשה ומשכנו והגביהו על העגלה וכשהביאו לעיר נתנו לשמעון שהי' חייב לו ג"כ שזכה שמעון וע"ש שנתן טעם לדבריו ד"מ ס"ס זה ע"כ ותוכן הטעם לא ידענו כי אין הספר לפנינו ולכאור' נרא' דכיון דכי אמר הלו' זכה מהני אפי' במקום שחב לאחרים וכאן משמע דהנכרי בעצמו נתן בשביל ראובן א"כ אמאי זכה שמעון הא כבר זכה ראובן ואולי רי"ו מיירי שהי' משכנו בלא ידיעת הלו' אך נרא' דכיון דאין שליחות וזכי' לעכו"ם וכמבואר בפ' איזהו נשך א"כ לא מצי להיות שלוחו של הלו' עכו"ם אלא שלוחו של ישראל והוי תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים משא"כ בסעיף ג' דמיירי בלו' ישראל דהוי שלוחו של ישראל ודו"ק ועמ"ש בסי' קס"ג מדין זכיות עכו"ם בדברי הגאון חכם צבי שם ועוד נרא' דרי"ו מיירי דעגל' ששלח ראובן הית' של שלוחו דאילו הית' של ראובן הי' העגל' שהיא חצירו זוכה לו דבחצר לא שייך תופס לבע"ח דהא במציא' קי"ל דחצירו של אדם קונה לו ואפי' שהוא חב לאחרים ולא שייך ביה מיגו דזכי לנפשיה וצ"ל כיון דבחצר בע"כ קא מותיב בה קנה אפי' חב לאחריני וכה"ג אמרינן בפ"ק דמציעא לענין שליחות לדבר עביר' דגבי חצר דכיון דבע"כ קא מותיב בה אפי' לד"ע הוי שליחות והנ"י בפ' דמציע' כת' בשם הר"ן דחצר דהמציא' מדין יד היא ולא מדין שליחות כיון דלא שייך ביה מיגו דזכי לנפשיה וע"כ מועיל אפי' דחב לאחרים וא"כ ע"כ מיירי בחצר שאינו שלו והיינו דהעגל' לא הי' שלו אלא של שלוחו או שהי' עגלה שאינו משתמר בתוכה ואע"ג שהשליח עומד בצידו לא מהני דבעינן שיהא הוא עצמו עומד בצידו ושלוחו לא מהני דהוי תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים ודו"ק. שוב מצאתי בתומים שכת' בשם הרי"ו הך טעמא דאין שליחות לגוי ועוד ה"ל תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים ואפי' בשליח לא מהני ועוד דילמ' אין הלכ' כר"ש דלישראל בכסף וא"כ גוי במשיכ' לא מהני עכ"ל הרי שכוונתי להני ב' טעמים הראשונים וע"ש מ"ש בתומים לקשר הני שני טעמים יחד וע' שם בתומים שכתב ז"ל אני תמה מ"ש זה מהא דקי"ל נכסי גוי כמדבר דכיון דמטי שטר לידיה זוזי יסתלק וישראל לא קנה עד דמטי שטר לידיה וא"כ הרי הוא הפקר וא"כ כאן הגוי דנתן היין לישראל בפרעון חובו וא"כ לו יהי' כדברי מהר"ם דישראל המשלח לא זכה בו מ"מ הגוי נסתלק וא"כ הרי הוא הפקר וא"כ זכה השליח למשלחו דבהפקר קי"ל המגביה מציא' לחבירו קנה חבירו ואף כאן נגד המשלח לא גרע מהפקר דהא הגוי איסתלק ע"ש שהניח בצ"ע. אבל נרא' דלא קשה מידי דב"ח זוכה ממה שהפקיר הלו' שנו וכמ"ש הרב המגיד בפ"ח מהלכות זכיה דאפי' מטלטלין שהפקיר גובה ומשום דלא עדיף הפקר מהקדש דמים ועמ"ש בזה בסי' רמ"ה סעיף י' דבע"ח גובה ממה שהפקיר הלו' אפי' במלו' ע"פ ואפי' מן מטלטלין וע' בש"ע סי' ער"ה סעיף ל"א וא"כ כיון שהי' חייב לשמעון זכה שמעון בחובו וז"ב. שוב כת' בתומים וז"ל ועכ"פ יפה עשה המחבר שהשמיטו אף שהביאו בב"י לפי דקי"ל דמשיכ' קונ' מגוי ליתא לדין זה. ולא ידעתי אנה מצא דין זה להכריע דגוי קונ' במשיכ' במקום דלא הכריעו גדולי ראשונים וגדולי אחרונים: ומ"ש כיון דפסק המחבר בפשיטות לקמן סי' קצ"ח דישראל מישראל קונין מכסף א"כ לנכרי במשיכ' א"ז הכרע דאנן קי"ל נמי בפשיטות דישראל מישראל בכסף דבר תור' ואפ"ה לגבי נכרי איסתפקא לן לענין בכור ולענין חמץ וא"כ כיון שתפס שמעון אין מוציאין מידו א"כ דברי רי"ו ברירין לדינא אם הי' העגל' של ראובן או שראובן שכר העגלה א"כ ה"ל חצירו וקונ' לו אפי' במקום שחב לאחרים וכמ"ש ודו"ק:

תוכן העניינים

קצות החושן על שולחן ערוך חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה