קצות החושן על שולחן ערוך חושן משפט· רבי אריה לייב הכהן הלר
סימן עא · סעיף ב
ולא קנו מיני'. כ"כ הטור בשם הרמ"ה וכתב הב"ח דנאמנו' סחם מהני בכל ענין ועיין ש"ך שכתב דמדברי המחבר כאן משמע דאפילו בנאמנות סחם צריך קנין וכן משמע מדברי המפרשים שהובא בבית יוסף וכתב שכן נראה מפירש"י והמפרשים ע"כ וכיון למה שפירש"י בפ' שבועת הדיינין (שבועות דף מ"ב ע"א) ההוא דא"ל לחברי' בשעת הלואה וכו' ורש"י פי' שם כן בנאמנות סחם ועיין שם בש"ך שכתב ותמהני על הב"ח שכתב ראי' מפירש"י בנאמנו' כבי תרי דאם איתי' דיש ראי' גם בנאמנות סתם יש ראי' עיין שם אבל נראה דמלשון רש"י אינו מוכרח בנאמנות סתם דשם ההוא דא"ל לחברי' מיהמנת לי כל אימת דאמרת לא פרענא אזיל [פרעי'] באפי סהדי אביי ורבא דאמרי תרווייהו הא הימר' מתקיף לה רב פפא נהי דהימר' טפי מנפשי' טפי מסהדי לא הימני' וכתב שם רש"י ההוא דא"ל לחברי' לוה הוא דא"ל למלוה בשעת הלואה כו' עיין שם והוצרך רש"י לפרש בשעת הלואה דאי לאחר הלואה אם כן לפי סברת אביי ורבא דאמרי תרווייהו הא הימני' יותר מסהדי ה"ל דין נאמנות כבי תרי ואם כן צריך קנין ומשום הכי הוצרך רש"י לפרש דהוי בשעת הלואה אבל לעולם לדידן בנאמנות סתם דלא הימני' טפי מסהדי לא בעי קנין. ועיין שם לשון רש"י ז"ל לוה הוא דא"ל למלוה בפני עדים בשעת הלואה נאמן אתה עלי ומזה ראי' למ"ש הרמ"א בסעי' א' דהיכא דיכול להכחיש גוף הנאמנות נאמן במגו מדהוצרך רש"י לפרש בפני עדים ולפי מ"ש דמיירי רש"י מנאמנות כבי תרי דהא כתב בשעת הלואה א"ה משמע דאפילו נגד נאמנות כבי תרי מהני מגו וכמ"ש סק"א וי"ל. ובעיקר הדין העלה העלה הש"ך דנאמנות סתם לא בעי קנין כדברי הרא"ש ואפילו הרי"ף מודה לו וכן משמע בנימוקי יוסף וטעם הדבר דה"ל קיבל פסול כחד אבל בנאמנות כבי תרי דשעבודא הוא שהרי יש כאן עדים שפרעו ואפילו הכי צריך לפורעו שנית ואין לך שעבוד גדול מזה ועיין שם וכ"כ הב"ח בסימן כ"ב ע"ש: אמנם מדברי הר"ן נראה דאפילו נאמנות סתם חשוב תרתי לריעותא שהקש' בחידושיו פ' ז"ב בדברי הרי"ף דכתב בקיבל עליו תרתי לריעותא בעי קנין וקנין דמהני מייתי ראי' מהא דאמרינן בשבועות מהימנת לי כבי תרי אלמא דמהני קנין וכמו שכתב הר"ן שם דקנין ושעת הלואה תדא הוא יע"ש והקשה דהא אמרינן בפ' י"נ עבדי גגבת שורי אצלך אתה מכרתו לי אתה נתתו לי במתנה רצונך השבע וטול נשבע וא"י לחזור בו והא הכא שזה המחזיק בעבד הי' נאמן לומר שמכרו לו עד שיביא הלה עדים שלא מכרו וכשאמר לו מחזיק זה השבע וטול הוא מאמינו כשנים ואפילו הכי כשנשבע א"י לחזור בו אף על גב דליכא קנין וכ"ת שאני התם דאינו מאמינו אלא כשישבע הא בעלמא דליכא שבועה לא ליתי' דמה לי אם קיבל בשבועה או בדיבור לחוד הוא י"ל מן הדין זה הטוען צריך לעדים והוא מאמינו כשנים ורבינו אפרים ז"ל פי' טעם רבו דבקיבל עליו כבי תרי גוזמא הוי אבל בההוא שאמר רצונך השבע וטול כיון שאינו מאמינו אלא בשבוע' לא הוי גוזמא ואפילו הכי לא מחוור מדתניא בתוספות מעשה בא' שנתחייב לחבירו שבוע' בבית דין ונדר לו בתיי הקרן וקיבל עליו כלומר שקיבל עליו שתעלה לו שבועה בחיי הקרן כאלו הית' שבועה שלימה וכיון שעשה שבועה זו לא הי' יכול לחזור וודאי שאין לך גוזמא יותר גדולה מזו ואפילו הכי א"י לחזור עד כאן לשונו ומבואר מזה דאפילו נאמנות סתם נמי הוי כמו תרתי לריעותא דהא בעבדי גנבת השבע וטול ודאי אם באו עדי' אחר השבועה להכחישו צריך להחזיר. וכן מ"ש הש"ך דכן משמע בנימוקי יוסף דנאמנות סתם לא בעי קנין ולא נראה כן מדבריו פ' ז"ב שהקשה גם כן לדברי הרי"ף מעבדי גנבת השבע וטול וכתב שם דלא ה"ל תרתי לריעותא כיון שאינו מאמיצו אלא בשבועה וכן דור לי' בתיי ראשך כיון שאינו פוטרו אלא משבועה גם כן תדא לריעותא מיקרי אלא ההוא דשבועות קשיא גבי ההוא דא"ל לתבר' מהימנת לי כל אימת דאמרת לא פרענא דהתם מאמין לי' כתרי בלא שום שבועה כלל וכו' ונראה דרב אלפס מפרש לה בקנין עד כאן לשונו עיין שם ומבואר מדבריו דאפילו נאמנות סתם כיון דמאמין לו בלא שום שבועה ה"ל תרתי לריעותא כיון דעל עצמו מאמין לו כבי תרי ע"ש. ולכן נראה דאפילו נאמנות סתם בעי קנין ומ"ש הש"ך דהוי חדא לריעותא אכתי הי' יכול לחזור על כל פנים קודם גמר דין והיינו קודם שאמר המלוה לא נפרעתי ועוד הא דעת הש"ך בסימן כ"ב דאפילו לאחר גמר דין יכול לחזור בו כל שלא קיבל עליו בבית דין ומזה קשיא לי נמי בטעמא דפוסקי' דאפילו נאמנות כבי תרי נמי לא בעי קנין ומשום דהוי מחילת ממון מה שיפרענו ועיין ש"ך וכמבואר במרדכי בשם ראבי' והא אפילו אומר מחול לך קיימא לן דיכול לחזור קודם גמר דין וכדאי' פ' ז"ב ואם כן קודם שאמר המלוה נפרעתי ליהדר ביה הלוה מנאמנות שלו ואפילו כבר אמר המלוה לא נפרעתי כל שמכחישו הלוה תכ"ד ה"ל כמו חזר וצריך עיון עוד קשה לי בהא דמבואר מדברי רש"י דנאמנות בעי קנין וכמ"ש המפרשי' בשם רש"י ואפילו לפי מ"ש דהיינו בנאמנות כבי תרי אכתי תיקשי כיון דדעת רש"י דאפילו קיבל עליו קא"פ בתרתי לריעותא נמי אינו יכול לחזור בו וכמבואר ברש"י פרק ז"ב וכן דעת השלחן ערוך ואם כן אחר שאמר המלוה כבר לא נפרעתי להימן כיון דכבר קיבל עליו ומסתימת דברי השלחן ערוך משמע דלעולם בעי קנין ואפילו כבר אמר לא פרען וכיון דש"ע פוסק בסימן כ"ב דאפילו בתרתי לריעותא אינו יכול לחזור אחר גמר דין ולא בעי קנין למה הוצריך כאן קנין ולכן נראה דעיקרא דמלתא דמהני נאמן עלי אבא בלא קנין. ודאי טעמא בעי ובמה נשתעבד שלא יוכל לחזור בו אחר גמר דין בלא קנין. ומצאתי הדבר מבואר בתוספות פ' א"נ דף ע"ד ז"ל ור"ת בעצמו חזר בו והגי' בספר הישר גבי עובדא דשנים שהמרו זו את זה בפ' במה מדליקין שהקנו זה לזה דאי לא הקנו ליהדרו בי' ואף על גב דיש מקומות דקני בלא קנין כדברים בעלמא כגון בסנהדרין נאמן עלי אבא דבאתן לך מחלוקת וכן בדור לי בתיי ראשך דא"י לחזור בו הת' דין הוא שיועיל כיון שיש להם תביעה זה על זה והם קיבלו עליה' כך את הדין ולא דמי להיכא שאין להם שום תביעה עד כאן לשונו. ומשום הכי בנאמנות בעי קנין דכיון דליכא שום תביעה בעי קנין ולא מהני כלל בלא קנין ומשום הכי בעינין שעת הלואה או קנין ובזה ניחא לישב דלא תיקשי לפי שיטת הסוברים דאפילו נאמנות סתם בעי קנין מהא דעבדי גנבת רצונך השבע וטול דמהני בלא קנין דהתם כיון שיש להם תביעה זה על זה הרי הוא כנאמן עלי אבא אבל נאמנות שנותן הלוה למלוה הוא בלא תביעה וצריך קנין כמו בשנים שהמרו וזה ברור: