קצות החושן על שולחן ערוך חושן משפט· רבי אריה לייב הכהן הלר
סימן סב · סעיף ד
והניח יתומים. כתב בש"ך ז"ל וה"ה נתן מתנה בחייו ומח וכן באשה כן הוא בתשובת מהר"ל ן' חביב ס"ס נ"ח וכן הוא בתשובת מוהר"מ במרדכי פרק חזקת הבתים המתחלת ראובן נשא לאה והוליד ממנה חנוך וכו' דהבאים מכחה טענינין לי' כמו ליורש ופשוט הוא דהא ק"ל בכל דוכתי טוענין ליורש וללוקח ומקבל מתנה ע"ש. ולא אדע למה כתב נחן מתנה ומת דהא אם חי נמי טוענין ללוקח ואפילו אם המוכר טוען כדברי המערער לא משגיחינ' בי' ואינו נאמן לחוב לאחרים אלא לעצמו הוא דנאמן לחוב וכאן דאיהו אינו נאמן מדלא מייתי ראי' אם כן כיון שנחן לאחר נימא דיש לו ראי' והא דאינו מבי' ראייתו אין זה נאמן לחוב לאחרי' ואפשר דכיון דהא דהניח יתומים טוענין ליורש היינו דוקא בשטרו' אבל במטלטלין אין טוענין וכמ"ש בש"ך אחר זה עיין שם וכיון דהמוכר.שט"ח לחבירו וחזר ומחלו מחול אם כן אה נתן השטר לאחר והוא חי אין טוענין ללוקח דכיון דשעבוד הגוף נשאר אצלו ויכול למחול הרי נאמן להפסידו וכמ"ש בשלחן ערוך סימן ס"ו סעיף ט"ו במוכר שטר חוב לחבירו ואין המוכר רוצה לישבע דמפסיד הלוקח כיון דיכול למחול ועיין שם בש"ך וה"נ כיון דיש לו כח למחול יכול להפסיד זכות המקבל מחנה ואם אינו מביא ראי' הרי הוא כמודה שאינו שלו כמו מוכר שאינו רוצה לישבע. ולפי זה אם היו שטרות כתובים על שמו בקנין קרקעות וכיוצא דבזה לא שייך מגו דאי בעי מחיל אפילו לא מת נמי טוענין ללוקח ומקבל מתנה והא דאינו מביא ראי' לא גרע מאלו הודה המוכר דאינו שלו דאינו נאמן להפסיד זכות המקבל והלוקח ועמ"ש בסק"ב: