אור ברסלב

קצות החושן על שולחן ערוך חושן משפט· רבי אריה לייב הכהן הלר

סימן ס · סעיף ב

סעיף א

אף על פי שקנו מידו. והקשו על הרמב"ם ממשנה ערוכה אין מוציאין לאכילת פירות ולשבת קרקעות מנכסים משועבדי' הא מב"ת גובה הרי דיכול לחייב עצמו בדבר שאין לו קצבה: ובמשנה למלך פי"א מהל' מכירה הביא בשם מוהרש"ח דע"כ לא קאמר הרמב"ם אלא במתחייב בדבר שאין לו קצבה בלא כסף ומחיר אך אם נתן לו שום דבר כדי שיתחייב בחוב זה אף שהוא בדבר שאינו קצוב ס"ל דחל החיוב דאגב זוזי גמר ומשעבד נפשיה ומעולם לא אמר הרמב"ם אלא במתחייב בכדי וכו' ובזה תקנתי מה שהקשה הרמב"ן להרמב"ם מהא דפרק הנזקין אין מוציאין לאכילת פירות ולשבח קרקעות מנכסים משועבדים עיין שם ומוהר"ש הלוי שיבח וקילס דבר זה עיין שם בחלק ח"מ סימן פ': ועדיין לא הועילו חכמים בתקנת' דהרי הרמב"ם כתב פ' כ"א מהל' מלוה גבי מתנה וז"ל ואם קיבל הנותן אחריות המתנה הרי זה בעל חוב גובה את השבת כדרך שגובין מן הלקוחות עיין שם והיינו משום דיש לו על מי לחזור והרי מבואר דאפילו בכדי בלא כסף ומחיר נשתעבד באחריות השבח דהוא דבר שאין לו קצבה ונראה ליישב דברי הרמב"ם שם דז"ל מתנה ששבחה מחמת הוצאה אין בעל חוב גובה משבחה כלום אלא רואין כמה היתה שוה בשעת המתנה וגובה ואם שיבתה מאליו בעל חוב גובה את כולה ואם קיבל הנותן אחריות המתנה הרי זה בעל חוב גובה ממנו כדרך שגובין מן הלקוחות ע"כ והוא שיטת הרי"ף דאין חילוק בין מכר למתנה אלא לענין הוצאה דהיכא דיש לו על מי לחזור כגון במכירה גובה כל השבח ואין הבע"ח צריך להחזיר הוצאה והיכא דאין לו על מי לחזור כגון במתנה צריך הבע"ח להחזיר לו הוצא' ומשום הכי ניחא דאם קיבל הנותן אחריות מהני דהוצא' ודאי מחויב להחזיר כיון דקבל עליו ואף על גב דאינו יכול לחייב עצמו בדבר שאין לו קצבה הוצאה ודאי מחויב להחזיר וכמ"ש מוהרי"ט בחלק ח"מ סימן ק"ג וז"ל ומה שטענו עוד מדין אסמכתא ודבר שאינו קצוב אין ענינו בזה כלום דלא נאמר אלא בבא להתחייב בדבר שאין לו קצבה אבל מוכר שכתב לקונה לפרוע כל מה שיוציא בבתים שליחותי' קא עביד בכל מה שבונ' וסותר וסומך על אמונתו שמרשיהו בכך ועיין שם ואם כן הכא שנותן קיבל עליו אחריות נהי דאין צריך להחזיר כל השבח אבל הוצא' ודאי מחויב הנותן להחזיר ואם כן יש לו על מי לחזור ושבח היתר על הוצאה אף על גב דאין לו על מי לחזור בעל חוב גובה לפי שטת הרי"ף והרמב"ם. ועוד נראה כיון דטעמא דהרמב"ם בדבר שאין לו קצבה הוא משום אסמכתא וכיון דאסמכתא דלא קניא היינו משום דלא גמר בלבו להקנות וכיון דקיימא לן אחריות טעות סופר גבי מכר ואפילו לא פי' לו את השבח וכיון דהוא ידוע שבלבו להקנות תו ליכא משום אסמכת' ודברי הרמב"ם גבי מתנה שכתב ואם קיבל הנותן אחריות נתיישב דהוי משום אחריות הוצאה. עוד הקשו על הרמב"ם מהא דאמרינן פרק עשרה יוחסין ובפ' י"נ יכיר למה לי ומשני בנכסים שנפלו לו לאחר מיכן הניחא לרבנן אלא לר' מאיר מא"ל. ומאי פריך לר' מאיר הא אפילו לר' מאיר לא מצי יהיב כל נכסיו שנפלו לאחר מיכן משום דהוי דבר שאין לו קצבה. ובעל התרומות תירץ דלר' מאיר דס"ל אדם מקנה דשבל"ע יכול להקנות נמי דבר שאין לו קצבה ועיין שם וביאור דבריו נראה דכיון דסוף הדבר להתוודע ולהגלות קצבת הדבר ואז יבא לידי הקנאה אלא לשעתו הוא דבר שאין לו קצבה ומשום דלא חל לשעתו גם אח"כ לא חייל ומשום דמי איכא מידי דהשתא לא חייל ולבתר הכי חייל וכדאמרינן בפ' אף על פי וכיון דלר' מאיר חייל כה"ג דהא אומר לאחר שאתגייר לאחר שתתגיירי חיילי קידושין לאחר שנתגיירו ומשום הכי לדידי' בדבר שאין לו קצבה לשעתו חייל לאחר זמן כשיבואו הנכסים לידי קצבה ובתומים הקשה על דברי בעל התרומות דהא גם לרבנן יכול להתחייב בדשבל"ע ואפילו הכי בדבר שאין לו קצבה לא מצי מחייב ואינו קושיא דהא דאדם יכול לחייב עצמו בדשבל"ע היינו משום דהחיוב חייל על גופו והגוף בעולם אף על גב דהדבר שנתחייב אינו בעולם מה שאין כן בדבר שאין לו קצבה גם על הגוף לא חייל החיוב וגרע מדבר שלבל"ע דשם הגוף בעולם ואינו מחוסר אלא הדבר שנתחייב אבל דבר שאין לו קצבה גם על הגוף לא חייל השתא כיון דהוא דבר שאין לו קצבה וכיון דלשעתו לא חייל גם לאחר זמן שנתוודע קצבת הדבר לא מהני ומשום דמי איכא מידי דהשתא לא חייל וכו' מה שאין כן לר' מאיר דס"ל דלא אזלינן בתר השתא דהא בלאחר שאתגייר ודאי השתא לא חייל ואפילו הכי מהני הקידושין לאחר שנתגייר ומשום הכי בדבר שאין לו קצבה נמי נהי דהשתא לא מצי חל לא על גופו ולא על הנכסים חייל לאחר שיבואו לידי קצבה ומשום הכי מצי מקני לר' מאיר הנכסים שיבואו לו לאחר זמן אף על גב דאין לו קצבה ודו"ק: . עוד ראיתי שם בתומים כתב ליישב הקושיא שהקשו על הרמב"ם מהא דאמרינן לר' מאיר יכיר למה לי דהא הוי דבר שאין לו קצבה וכתב עפ"י מ"ש בג"ת דאם מכר דבר שכבר עלתה מצודתו אלא שלא נודע כמה אין זה דבר שאין לו קצבה דהא קצבתו כבר אלא שמחוסר ידיעה ע"כ ומשום הכי ניחא לר' מאיר דאין הקנין נגמר אלא לאחר שבא לעולם ובשעה שהקנין חל כבר יש לו קצבה דקודם שבא לעולם יכול לחזור לר' מאיר מה שאין כן במתחייב בדבר שאין לו קצבה דחל החיוב עכשיו ואז הוי דבר שאין לו קצבה וע"ש. וליתי' דהא כתב הרמב"ם בערב שנתערב לכל מה שילוה ל"מ דהוי דבר שאין לו קצבה והא לשטתו דאין אדם מחייב עצמו בדשבל"ע ועיין בית יוסף סימן קל"א ובשלחן ערוך שם. וגבי ערב ודאי יכול לחזור קודם שינוה ואין הערב נתחייב אלא לאחר שילוה ואפילו הכי הוי לי' דבר שאין לו קצבה ולא מהני אלא ודאי כיון דלשעתו הוי דבר שאין לו קצבה לא מהני הקנין אף על גב דבגמר הקנין יש לו קצבה וז"ב והעיקר כמ"ש בעל התרומות וכמ"ש ביאור דבריו דלר' מאיר לא אזלינן כלל בתר השתא אלא חייל לדידי' אחר שיבא לידי קנין ולדידן כל דלא חייל השתא אף על גב דבגמר הקנין יכול לחול לא מהני ומשום דמי איכא מידי דהשתא לא חייל וכמ"ש וז"ב:

תוכן העניינים

קצות החושן על שולחן ערוך חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה