קמחא דאבישונא על הגדה של פסח· רבי יוחנן טריוויש
מגיד · מעשה שהיה בבני ברק
פסקה א
מעשה בר' אליעזר ור' יהושע וכו' שהיו מסובין בבני ברק. בזאת הבבא מקש' הרבה קושיו' האברבנילו בזבח פסח איך יתכן שנזדמנו כל אלו החכמי' שזה דירתו בלוד וזה בפקיעין ואיך כל אחד נעתק ממקומו ללון בכמו זה המקום בחג הפסח הנכבד הזה אשר ברגילות כל אדם להעביר עצמו לשמוח עם בני ביתו וזה המקו' בלתי רשום ולא נקרא שמו עלי אדמות ומקומות ארץ ישראל ולא בבל רק בכאן. ומתר' שהנכון הוא בעיניו שהיו מסובין בבית על כרים וכסתות מרוקמות זהב והיינו בבני ברק שהיה הזהב והאבנים טובות מבהיקות כברקים להורות על עוצם זריזות בכבוד הלילה הזה להיות יושבים מסובים כבני מלכים אמנם לפי הפשט הוא שם מקום.
רבותינו הגיע זמן ק"ש של שחרית. בא ללמד שאלמלא היות הקרי' שמע מצוה עוברת עדין לא היו נמנעים מלספר ביציאת מצרים.
פסקה ב
אמר רבי אלעזר בן עזריא הרי אני כבן שבעים. ולא בן שבעים כמו שאומר בגמרא דאדרו ליה תמני סר דרי חוורתא ביום שהושיבוהו נשיא וקפצה עליו זקנה ונראה כמו בן שבעים דלאו מצינו נאה יושב בישיב' מזקן.
ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים וכו'. לא זכיתי רוצה לומר לא נצחתי כמו כל מאן דזכי למלכא. לא נצחתי חכמים שיזרו לדברי עד שדרשה בן זומא. ויש אומרים שהיה סבור מקודם שאין ראוי להזכיר יציאת מצרים כי אם ביום עד ששמע דרשת בן זומא ומכאן ואילך תקן לאמרו ביום ובלילה ביום אמת ויציב ובלילה אמת ואמונה. ונראה שקודם לכן היה מדלג פרשת צצית בלילה דכתיב וראיתם אותו ולילה לאו זמן ראייה היא, עד ששמע דרישת בן זומא וקבעה חובה ביום ובלילה. וחכמים שהיו חולקים ואומרים ימי חייך העולם הזה כל ימי חייך העולם הבא. כדאמרינן לא שתעקר יציאת מצרים ממקומה. אלא שיהא שעבוד מלכיות עיקר ויציאת מצרים טפל.