קמחא דאבישונא על הגדה של פסח· רבי יוחנן טריוויש
מגיד · הא לחמא עניא
פסקה ג
ומתחיל ההגדה. והקשה הרי"ף למה אין מברכין על קריאתה כמו שמברכין על קריאת המגלה והלא מצות עשה היא שנאמר והגדת לבנך ביום ההוא וכולי ותרץ כי במה שאנו אומרים בקדוש זכר ליציאת מצרים יצא. והרשב"א ז"ל תירץ טעם אחר שאין לברך על קריאתה מפני שאין לה קצבה שאפילו בדבור בעלמא שידבר ביציאת מצרים יצא אלא כל המרבה הרי זה משובח. ונקראת הגדה על שם והגדת לבנך ביום ההוא. ויש אומרים הגדה כמו דברי אגדה שמושכין לבו של אדם. וכן נראה לי המחבר מזה הפרוש הוא הנכון כמו ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך שדרשו בו ימשיך תהלתך כי הכל הולך אחר כונת הלב כי בספר האדם נפלאות ונוראות יוצאות מסדר העולם הטבעי ימשך ממנו אהבה ושמחה ותענוג נפשיי כי מי שמע כזאת ענין מבהיל יותר כמו שאמר בעל הכוזר כי היו בני ישראל משועבדים במצרים שש מאות אלף רגלי מתיחסים של השנים עשר שבטים ולא נכנס ביניהם נכרי מיחלים המועד אשר יעד לאבותם ובהיותם בתכלית הענוי והדלות ביד פרעה הורג את בניהם שלא ירבו שלח משה ואהרן עם חולשתם ועמדו כנגד פרעה עם חזקתו באותות ובמופתים ובשנוי המנהגים ולא יכול להסתר מהם ולא למנוע עצמו מהעשר מכות אשר חלו במצרים במימיהם ובארצם ובאוירם ובצמחיתם ובבהמתם ובגופם ובנפשות שמתו בכוריהם ברגע אחד בחצות לילה ואין בית אשר אין שם מת זולתי בתי בני ישראל וכל המכות באות באזהרה ובמועד ומסתלקות כדי שיתברר כי הם בכונה מאת אלוק' חפץ יכול עושה חפצו בעת שיחפוץ לא מצד הטבע ולא מצד הככבים ולא מצד כשפים ולא במקרה ואחר יצאו בני ישראל בדבר הנזכר בילה מי שיקבע בלבו שעור הדברים האלה בכונה לא במי שקורא בספר דברי הימים בלי בחינה יתקרב אל הבורא ביותר. וזהו סוד לשון הגדה והמשכת לב השומעים לאמונה השלמה.
וכשאומר הא לחמא עניא וכו' מגביהין הסל שיש בו המצות ושאר הדברים מהמצוה לשמח התנוקות ואחרי כן מסירים אותו כדי שישאלו מה נשתנה. שבכל הילות אנו אוכלים מה שלפנינו בקערה ועכשיו היא מסולקת מלפנינו. כדאמרינן בפר' אע"פ אביי הוה יתיב קמיה דרבה חזא דקא מגבהי פתורא אמ' ומי אכלינן דקא עקריתו תבא מקמן. אמר פטרתינן מלומר מה נשתנה ופירש רשב"ם הני מילי לדידהו שהלשונות קטנים אבל אנו שיש לנו השלחנות גדולים ואין בנקל לסלקם מסלקים הסל או הקערה שבו השלשה מצות והמרור והשני תבשילי' ודי לנו בכך.
הא לחמא עניא. כו' כזה היה הלחם שאכלו אבותינו במצרים ואם תאמר מהו די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים והלא ויאפו את הבצק וכו' עגות מצות כי לא חמץ לא היה אלא אחר יציאת מצרים ומתרץ האברבנילו בזבח פסח שכשהיו עובדים במצרים בעבודת פרך היו המצריים נותנים להם לחם מצה שהוא קשה לעכול כמו שנותנים היום לפועלים העמלין לחם הפולין והקטניות הבלתי מתעכל כן היו נותנים להם.
ולמה נקראת המצה לחם עני לחם שעונים עליו דברים הרבה פירוש קריאת ההגדה וההלל על אכילתו.
דבר אחר מה דרכו של עני בפרוס' אף כאן בפרוס' שבוצעים המוציא בפרוסה. ד"א מה עני מסיק והוא אופה מפני שאין לעני עבדים ושפחו' והוא עצמו צריך להיות מסיק ואשתו אופה. אף כאן כדי לזרז עשיי' המצות גם יהיה עשיר מתעסק בהם ומסיק ואשתו אופה כדי שלא תבא לידי חמוץ ועוד י"מ למה נקרא לחם עני לפי שאין לשין אותו אלא כשעו' קרבן עני דהיינו עומר שהו' עשירית האפה הבאה בדלי דלות.
כל דכפין ייתי ויכול. אומר כן לפי שחוב' כל אדם לאכול מצה בליל פסח כמו שכתוב בערב תאכלו מצות הכתוב קבעו חובה על כן משמני' מי שאין לו מצה בליל הפסח. ויש מפרשים כל דכפין ייתי ויכול לפי שכל אדם מרעיב עצמו בערב הפסח כדי שיאכל מצה לתאבון הוא קורא לבני הבית שכלם רעבים.
כל דצריך ייתי ויפסח. איכא דאמר דלא גרסינן ליה לפי שאין לנו פסח עתה. ומסתברא שטוב לאמרו ונוכל לפרש ויפסח כמו ויפסע כלו' יעבור עלי לסעו' אצלי או לפי שמשימים בשל החובה ב' תבשילים א' זכר לפסח. לכן אומר כן כמו שהיו אומ' בזמן הבית לזכר הפסח כמו שאנו אכלים האפיקומן ושאר דברים עושים לזכר הפסח.
הא שתא הכא. אחר שהזכרנו ענין הפסח ויש בזה עגמת נפש למסובי' אל השלחן מזוכי' חרבנן ובטול הקרבן לכן מסדר ההגדה הוא מנחם בני ביתו ואו' השנה הזאת אנחנו כאן ולא נוכל לעשו' חובותינו ולהקרי' הפסח. בשנה הבאה נהיה בירושלים ואם לא נזכה לשלמו' המכוון. לפחו' נזכה מבשנה הזאת אנחנו פה עבדים ובשנה הבאה נהיה בני חורין. או הוא כמו תפלה יהי רצון שיקיים לנו הב"ה הבטחתו ויעודיו שיעד לגאלינו מגלותינו ושנזכה לעשות הפסח בשנה הבאה בירושלים. ויש מפרשים למה אומר בכל זאת בלשון ארמית. לפי שהיה לשונם והלעז שלהם שהרי בבבל נתקן וכדי שיבינו הנסים והתינוקות ועמי הארץ לקיים מצות והגדת בלשון שיהיו הכל שומעים. וי"א לפי שבירושלים היו מספרים בלשון שמחה ארמית.