אור ברסלב
קיצור מחברת הקודש שער הושענא רבא

קיצור מחברת הקודש· רבי מאיר בורנשטין

שער הושענא רבא

שער הסוכות

ענין ליל הו"ר. והוא כי אז נעשה חותם החיצון הזה לכן נדונין בו כל הנשמות בלילה הזאת לכן סדר הלילה הזאת הוא שבחצי לילה הראשונה תקרא ספר משנה תורה כולה. אמנם אם תקרא וחסיים קודם חצות תעסוק בתורה ובסתרי קבלה אם תרצה ולא בדבר אחר ותכוין לעשות חותם דמלכות שהוא גימט' משנה לכן תמצא כי עיקר הדין הוא בחצי לילה א' כי לכן יוצאין אחר חצות לראות הצל לאור הלבנה כי אז כבר נגמר הדין כי נסתיים לעשות חותם הזה. והנה סוד הדין הזה הוא סוד מסירת הפתקין ביד השלוחים אבל עכ"ז לא ניתן רשות בידם לגמרי לפעול הדין הנמסר בפתקין רק עד ש"ע כי עדיין הדבר תלוי שאם יחזור בתשובה גמורה יחזרו ליקח הפתקין מהם. אמנם לכן אנו אומרים כי ביום הו"ר יש ג"כ דין וז"ס הנזכר בזוהר במ"א אמר כי מסירת הפתקין הוא ליל הו"ר לכן אז אתעדי צולמא מעל רישא ובמ"א אמר כי הוא בש"ע והביאור הוא כי אחר שנמסרו הפתקין ליל הו"ר עדיין הדבר תלוי עד ש"ע אם יחזרו בתשובה. אמנם להיות כי מעט מזעיר ימצאו מי שלא תיקן עצמו בתשובה בר"ה ויוה"כ וכל החג שיתקן עצמו בהו"ר ולפי שלא ימצא זה אלא על צד ההרחק לכן איתא בזוהר פקודי כי אחר מסירת הפתקין לא הדרי לבי מלכא אבל ודאי אם ישוב בתשובה גמורה ודאי שיקרע דינו וכנזכר ברקנט"י באיש א' שלא ראה צל על ראשו והתפלל ושב בתשובה וחזר וראה הצל על ראשו ע"ש. ונוהגין לומר סליחות בליל הו"ר אחר חצות קודם אשמורת הבוקר אך לא יאמרו ויעבור ושום דבר כיוצא בו רק כמו רחמנא כו' אלהינו שבשמים דעני לעניי. ה' הוא אלהים. עשה למען שמך וכיוצא בזה מאחר שהוא יו"ט:

ויש להבין כי במקום א' אמר בזוהר שהצלם מסתלק בליל הו"ר ובמקום אחד אמר בזוהר שהצלם מסתלק שלשים יום קודם מותו, אך שניהם אמת כי הצלם מסתלק ליל הו"ר כדי להורות על גזירת המיתה שנגזרה עליו וע"י הסתלקותו מעליו אז שולטין בו החיצונים ונמסר בידם למיתה וכיון שנמסר בידם תו לא חיישי ואז חוזר הצלם למקומו כי זולת הצלם אי אפשר לחיות לאדם כלל לכן אם נגזר על אדם שימות אחר עשרה חדשים וכיוצא בזה מהיכן נמשך לו חיים אם לא שיחזור הצלם על ראשו ואח"כ ל' יום קודם מותו אז מסתלק ואז באותן ל' יום תתמעט חיות האדם יום אחר יום עד שמת. ובליל הו"ר יורד מלאך אחד עם כמה רבבות ונוטל צלו של כאו"א ומעלה אותו למט"ט:

ענין צדקה ותפלה לפי שהופרד י"ה מו"ה צריך שיעשה צדקה או תפלה ליחדא שמא דקב"ה ושכינתיה בדחילו ורחימו בשם כל ישראל לחבר י"ה עם ו"ה:

כתב יד מכתבי מהרג"ש זללה"ה.

במסכת תענית פרק ב' א"ר אבוהו מאימתי מברכין על הגשמים משיצא חתן לקראת כלה, מאי מברך א"ר יודא א"ר מודים אנחנו לך ה' אלהינו על כל טפה וטפה שהורדת לנו:

ידוע מה שמביא האר"י ז"ל בדרוש של הושענא רבה עיין שם שהסוד של החותם מה שאנחנו עושים ע"י מילוי של ג' אהי"ה בסוד קריאת משנה תורה והחותם הוא שלא ישלטו החיצונים באורות הנוקבא כדרך הכלה שאוגרת פתחה לבעלה לבל ישלוט זר עד שתזדווג לבעלה ביום שמיני חג העצרת והחותם הזה נעשה בה ליל הו"ר וסוד חותם זה הוא חותם חיצון והוא נעשה מן הארת החותם האחר הפנימי של יסוד נקודות ציון ולכן הוא גרוע ממנו והוא נק' ירושלים שהם תפוחי הרחם שני חומות כמו שנפרש אח"כ ושורש החותם הזה אינו היסוד עצמו רק חותם הניתן שם מן הארת נה"י דאימא שהם ג' אהי"ה בג' מילוים שהם בגי' חותם והוא השומר את החיצונים מלכנס תוך יסוד הזה כי אין להם כח ליגע בהארו' האימא כנודע. ולכן חותם אותיות תחום לומר עד תחום הזה יכולים החיצונים לידבק. אבל משם ולפנים אינם יכולים ליכנס תוך התחום ההוא. גם חותם אותיות חומת. כי הוא סוד חומה וגדר שלא יכנסו בו החיצונים ולהיותם ב' חותמות שהוא חותם יסוד וחותם מלכות שהם ציון וירושלים. ולזה נרמז שניהם בכתוב כמו שכתוב חומת בת ציון וכו' על חומותיך ירושלים כי יש חומת ציון וחומת ירושלים שהוא חותם בתוך חותם כנז' גם חותם אותיות חמו"ת כי בינה חמותה של רחל ומג' אהי"ה שבה בחומת הנ"ל נעשה סוד חותם הנז' לרחל כמבואר:

ונלע"ד נתן מאחר שזו"נ הם שני בנים של חו"ב שהם או"א שלהם א"כ איך מצינו שבינה היא חמותה של רחל, ונ"ל שהוא ע"ד אמנם אחותי בת אבי אך לא בת אמי ותהי לי לאשה שיש להם שפע מצד אבא ולא מצד אמי אזי ותהי לי לאשה אבל בי"ה שיש להם שפע מבינה אז אסור בתשמיש המטה והנה כשמקבלים זו"ן שפע מאבא לבד אז נקראים חו"ב או"א לזעיר לבד ולא לנוקבא ואז נק' בינה חמותה לרחל:

ונחזור לענין כי החותם של נעילת י"ה הוא חותם גמור אך עתה בליל הו"ר אינו חותם גמור כי סוד הג' מילוים של אהי"ה הנזכר כשתסיר השרשים ישארו המילויים שהם בגי' ק"ם קכ"ב ק"ל הם בגי' שצ"ב ועם כללות שלשתם הרי שצ"ה והוא בגי' משנ"ה והוא משנה של המלך כי חותם העיקרי הוא ביסוד אך זה הוא במלכות דנוקבא שהוא סוד עטרה שלה והוא משנה אל החותם גרוע ממנה והיא הארתה של החותם היסוד והיא סוד משנ"ה תור"ה שהיא ספר אלה הדברים שצריך ללמוד בליל הו"ר כולה כי התורה היא ד' ספרים הראשונים וספר ה' נק' משנה תורה והוא כופל כל הדינים שנזכרו בד' ספרים הראשוני' ונכתבים פעם שנית במשנה והוא סוד כמו שאמרנו כי כשמאיר הזעיר בנוקבא נותן לה הארת התורה סי התורה הוא הזעיר ונותן הארתו בנוקבא ביסוד שבה ושם נק' תורה ממש כי כל מקרא הוא בנוקבא כמבואר אצלנו וכאשר נחתם חותם זה במלכות שבה אז נקראת שם משנה תורה כי הם ג' מילויים הנז' שהם גי' משנ"ה וכבר פשוט כי משנה תורה היא במלכות כנזכר בזוהר. וביום הו"ר ניתנים בה ה' בדי ערבה, הנה היא צריכה להזדווג ביום שמיני חג העצרת ולכן אחרי כניסת כל החסדים דאימא ודעת ודזעיר בתוך הנוקבא אנו מעוררים הגבורות שבה הנכנסים ביום הו"ר:

ואמנם הה' גבורות אלו אינן לצורך זיווגה כי אלו ניתנים ביום ח' חג העצרת. אמנם ניתנין לה לצורך תיקון ובנין פרצוף הנוקבא עצמה כנודע שהוא ע"י הגבורות והוא לצורך המלכות שבה. וביאור הענין הוא לעשות לה בחי' כלי כדי שתוכל להעלות בו מ"נ ביום ח' באופן כי הה' גבורות אלו הם הכלי של מיין נוקבין שבה כמו שמבואר הסוד החותם. והנה אחר קדיש תתקבל שיושלמו כל בחי' החסדים אז תקח ה' בדי ערבה בידך לעורר הגבורות כי אין ראוי לעורר הגבורות עד שיושלמו כל החסדים להכנס. ואז תניח הלולב מידך שצריך להזהר שלא להתחבר הערבה כלל ועיקר עם הלולב ואחר הקדיש תתקבל שכבר הנחתה הלולב מידך אז תקח בידך הערבה בכוונה הנ"ל ותכה בהם בקרקע. והנה ב' דברים הם נעשים בעת החבטה א' הוא הורדת והשפלת הגבורות והערבות בקרקע, ב' הוא העלאת והרמת אחר חבטה הגבורות מתתא לעילא והנה כשתחבוט תכוין כוונה אחת והוא שתכוין להוריד ולתת בה בחי' ה' גבורות ולעורר אותם שיהיו מוכנים ונעשים מהם בחי' כלי להעלות בו מ"נ ביום המחרת שהוא ח' שמיני עצרת בעת הזיווג ותכוין כי ערבה בגי' זר"ע שהם המ"נ. ובגי' עז"ר כנגדו להכין אותה שתהי' עזר כנגדו להעלות מיין נוקבין לקבל מיין דוכרין כנגדן:

תוכן העניינים

קיצור מחברת הקודש

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה